שביעי

23.01.26 | ה' בשבט תשפ"ו | 670 גיליון | 36 שלווה עכשיו אל תתרגשו מהשטויות של הילדימ. ככל שאנחנו לוקחימ אותמ ברצינות, ככה המ מאמינימ לעצממ ונכנ ימ עוד יותר לבלבול. בתא שלי תמיד צוח קת עליי שכשהילדות היו רבות, הייתי אומרת לה "עזבי, תחשבי שזו עוד דרה בטלוויזיה". תפי ת המרחק הזאת חיונית בחיימ, ובייחוד בגידול ילדימ. דווקא עכשיו, כשהמ כבר בני נוער, אפילו שהמ מתמודדימ עמ מציאות מורכבת ועמ החלטות שעשויות להיות גור ליות, זה מקל עליי לא לקחת אותמ כבד מדי. אולי אני מרגישה באינטואיציה שזה צו השעה, שאני חייבת לא להתרגש מהנפילות, מה פקות ומהחיפוש שלהמ. כבעלת תשו בה חשוב לי שהילדימ ירגישו שהמ בוחרימ בעבודת ה', והקטע הזה טריקי: איכ לחנכ למצ וות, ועדיינ לתת מקומ לרצונ האישי ולבחירה? היא השיטה שלי שאני משתדלת תמיד לראות את הצד הטוב ב יפור. אמ יצא שהבנ לא קמ לתפילה בשבת, אני מק ווה שהצער מההחמצה הוא זה שיגרומ לו לחזור ביתר שאת. אמ הבנימ הקטנימ יושבימ בחוצ ונכנ ימ רק ל"ימלוכ", אני מתפללת שבכל זאת י פגו את האווירה וייצרו הרגל להגיע לבית הכ נ ת ושייחשב להמ שכר הפ יעות. כשמגיעות לפתחי דילמות יותר רצי ניות, וכשאני רואה ילד שנכנ ל יטואציה שאולי יהיה לו קשה לצאת ממנה, אני מקפידה למנות בפניו את המחיר - של פחות יידע מראש לאנ הוא נכנ . הילדימ כבר יודעימ שאני תמיד צודקת, והגדולימ גמ יודעימ שאני מדברת מתוכ ני יונ. ילד שהופכ לנער מקבל אצלי יח שונה, כמו של מבוגר - עמ החובות, האחריות, הציפיות והזכויות. מגיל חטיבה אני מ ירה אחריות על הלימו דימ שלהמ, חשוב לי לתת להמ לבחור את מ גרות החינוכ שלהמ ורק להראות להמ את הכיוונ הרצוי. השבוע עשינו כבר שני מבחנימ וראיונות לכיתה ז' בשנה הבאה )תהרגו אותי, למה צריכ לעבוד כל ככ קשה כדי לבוא לראיונ בבית פר? חצי שעה של מילוי טפ ימ טרחניימ בכל מו ד שנרצה לבדוק... בעידנ של בינה מלאכותית לא מצאתמ דרכ אחרת?!(. אני משתדלת לעופ על הילדימ, להאדיר את ההצלחות שלהמ, וכשהמ נכשלימ אני לא כוע ת. ציונ במבחנ יגרומ לי 28 של לומר שמכאנ אפשר רק לעלות, קח את עצמכ בידיימ, חביבי. כשהילדימ נכנ ימ לטנטרומ, אני מכריחה את עצמי לא להיבהל. משתדלת לראות את הילד שאני מכירה ואוהבת מתחת לתח פושת הטיפשית שאימצ לעצמו. אני מזכירה לע צמי שזה לא באמת הוא, שזה יבוב קטנ שהוא עושה, שזה לא לנצח, ואז זה אפילו מצחיק אותי. כשהמ רואימ שזה לא ממש משפיע עליי, המ נרגעימ. במובנ מ וימ, הת נועה הזאת עוזרת להמ למצוא בחזרה את הדרכ לעצממ. הטענה העיק רית של הבנות שלי היא שאני רק מקשיבה כשהנ משתחנ"שות )שיחת נפש( איתי. הנ לא יודעות שזה דורש ממני מאמצ מיוחד, כי כל מה שאני רוצה זה רק להאבי אותנ בתובנות לחיימ ובד עות שלי, אבל הרבה פעמימ אני מרגישה שעדיפ לשתוק. הרי הנ יודעות בעל פה את התשובות פעמ. דווקא השתי 1,000 שכבר שמעו קה מאפשרת להנ לפתח את האינטואיציה האישית, שהתשובות יעלו מתוכנ. הידי עה שהמ גדלימ עמ דעת תורה ועמ מצפנ מהותי לחיימ מנחמת אותי, והעבודה שהמ יודעימ שאני כל ככ מכבדת אותמ - גו • רמת להמ לִרְצוֹת לְרַצּוֹת אותי בחזרה. כשהילדים נכנסים לטנטרום, אני מכריחה את עצמי לא להיבהל ומזכירה שהתחפושת הטיפשית שאימצו לעצמם אינה באמת הם. כשרואים שזה לא משפיע עליי, הם נרגעים sharonroter@gmail.com Shutterstock איור: שרו ן רוטר סוגרת שבת