שביעי

קולטות כל שינוי קטנ בלבוש, וזה מכווצ את הלב. פתאומ ה פינה מת רחקת מהחופ, ואת שואלת את עצמכ: מ רנו את הנפש על הקודש בבית, אז איפה טעינו? מה עשינו לא נכונ? ואיכ זה שבמגזר החרדי מצליחימ איפה שאנחנו נכשלימ? אלה שאלות שמלוות אותכ יומ ולילה, את הולכת איתנ ואינ לכ תשובות". כשהילד מערער על השייכות שרית חיפשה הדרכה ולא מצאה. "הרגשנו בודדימ, ואז הרב יורמ צוהר, ראש אולפנת כפר פינ , אמר לי משפט שנחרט בי: 'לאנשימ אינ בעיות עמ אלוקימ, יש להמ בעיות עמ עצממ'. זה שינה לי את המבט. הרבה פעמימ זה נראה מאבק דתי, אבל זה בכלל מאבק רגשי, מאבק של האדמ לבטא את עצמו". בדיעבד, היא אומרת, תפארת לא ברחה מהעולמ הדתי. "היא לא הייתה אדישה. היא כל הזמנ דיברה על הקו נפליקט. הנובה אולי נראית מבחוצ כמו פ טיבל מוזיקה, קליל, חבר'ה, אווירה טובה, אבל מבפנימ זה היה מאבק. היא לא חגגה, אלא נאבקה בני יונ להחזיק גובה רוחני בתוכ חיימ מורכבימ". גמ ממרחק הצליחה תפארת לשמור על חוטימ דקימ של חיבור. "קיבלתי הודעה מבחורה מאו טרליה ש יפרה שתפארת הגיעה לבית חב"ד לתשעה באב, רגע לפני שחזרה הביתה, ישבה לבד על הרצפה וקראה מגילת איכה. הרב של חב"ד במלבורנ הגיע אלינו במיוחד לנחמ. הוא אמר שהיא נראתה כמו כולמ, אבל היא היחידה שהביאה לשמ חבר'ה. עד יומ מותה ה טטו שלה בווט אפ היה 'בבית אלוקימ נהלכ ברגש'". המ ר ששרית מבקשת להעביר להורימ הוא חד וברור: "אינ כפייה ברוחניות. אנחנו לא הבעלימ על החיימ הדתיימ של הילדימ. אני יכו לה להציע, לא לכפות. לכל נשמה יש קשר עצמאי עמ אלוקיה, ובר ה קורה במשפחות דתיות רבות: אחד הבנימ או אחת הבנות בוחרימ דרכ שונה, והבחירה גוררת אחריה הורימ, אחימ ומשפחה שלמה שמתמודדת עמ עולמ שנשבר. מה עושימ עמ הכאב? איכ מחבקימ גמ כשלא מבינימ? שרית לפידות, אמא של תפארת שנרצחה במ יבת באוקטובר, מבקשת 7 הנובה בטבח ל פר מחדש את ה יפור הזה - כ י פור שמתחיל בעינ חומלת ורגישות, ולא נגמר ב ימנ קריאה. "לא היו לה בעיות עמ אלוקימ, היו לה שאלות עמ עצמה", אומ רת שרית ומ פרת על חיפוש ועל עולמ שמתערער. היא מדברת לאט, בזהירות, כמי שיודעת שכל מילה נוגעת בפצע שעדיינ לא הגליד. מאז הרצח היא מדברת לא רק על האובדנ, אלא גמ על הדרכ שקדמה לו; דרכ של חיפוש, שאלות ומתח בינ בית דתי מגובש לבינ נפש צעירה שמבקשת אמת. תפארת הייתה השנייה מבינ שבעה אחימ, ועברה מ לול חרד"לי קלא י: תלמוד תורה לבנות, אולפנה, שירות לאומי ומדרשה. "היא הייתה מחוברת מאוד למורות ולרבניות שלה", אומ רת אמה, "לא מרדנית - פה חצאית, שמ עוד עגיל, כמו כולנ, בלי הרבה דרמות - אלא נערה שכל הזמנ חיפשה עומק". החיפוש הלכ והתעצמ אחרי המדר שה. "היא יצאה לטיול במזרח, שאמור היה להימשכ ארבעה חודשימ, והתא רכ לשנה ושמונה חודשימ. היומ אני מבינה שלא פשוט להיות רחוקה מה בית. זה מ ע פנימי שיש בו גמ מימד של הליכה לאיבוד. רבי נחמנ אמר שכשהשה התועה עדיינ שומע את חליל הרועה, הוא יכול לחזור. אבל לפעמימ הנעימה מתעמעמת, וקשה למצוא את הדרכ חזרה". ההורימ ראו מהצד את השינוי שחל בבתמ. "ראינו את זה בתמונות שת פארת שלחה. היא תמיד שיתפה ולא ה תירה כלומ. כאמא, העיניימ שלכ הבוסים שלי הביאו לי בשר כשר לעבודה לא נפרדים מהסיר הכשר גם בשדה התעופה מבצע הכשרה ענק לפני שבת משלחת באמצע דרך הגנים ההודעות ששלחה תפארת למשפחתה מהטיול "הסטטוס שלה בווטסאפ היה 'בבית אלוקים נהלך ברגש'". תפארת לפידות ז"ל 23 | 23.01.26 | ה' בשבט תשפ"ו | 670 גיליון