שביעי

16.01.26 | כ"ז בטבת תשפ"ו | 669 גיליון | 34 לילה כיום יאיר מחב כמו רבים ריי לברנז'ה, מיהרתי לצפות ב דרה " יכוי להינצל - מ ע אל תוכ האור והחושכ של אביתר בנאי". אני מודה שהייתי קצת קפטית כששמעתי על ה דרה, כי אמנמ אני מחוברת מאוד לאומנימ חוזרימ בתשובה, אבל יש לי טנדרטימ מחמי רימ, כמו שנאמר "אומנ מתקנא בבני אומנותו" וכו'. אחרי צפייה בשני הפרקימ הראשונימ, ה קתי שאביתר הוא אדמ מתיי ר. לא תמ המילה "חושכ" מה בהבת בכותרת ה ד רה, ולא תמ קוראימ לה לפי השורה משירו, " יכוי להינצל". מתב רר שלא קל להיות בנ למשפחת בנאי - מצד אחד ימ כישרונ, מצד שני הורימ שלא רו צימ שתהיה על הבמה, ומצד שלישי אחימ כל ככ מוכשרימ שאתה אמור להתחרות בהמ על אותה המשבצת. אביתר מ תובב בעולמ בעצבות: ההצ לחה, הפר ומ, הכישלונ - הכל גורמ לו ל בל. זאת גמ החוויה שעוברת לצופה. חוויה של קושי, כבדות ואפילה. האור האחד והיחיד בכל ה"תוהו" הזה )ככ הוא מעיד על עצמו( הוא אשתו, רות. היא באמת יפה כלבנה, והיא ב ופו של דבר אותו ה יכוי להינצל. עניינ אותי להבינ למה הוא נכנ להרפתקה הזאת. למה הוא מוכנ להכני אותנו לקישקע שלו? אחד הדברימ היפימ באביתר הוא הכנות שלו. יש לו אג'נדה מתמש כת להראות את הפגמימ שלו בשיריו ובהופעותיו. בשנימ האחרונות הוא הצעדימ, המיועדת 12 הצטרפ לשיטת למכורימ מכל ה וגימ )יש לציינ שה שיטה וברת שכולנו מכורימ - להצל חה, כ פ, תלות, חרדות וכו'(. אני מר גישה שכשאתה אדמ ירא שמיימ, יש לכ אחריות ציבורית לא לזרוק את הבלבול שלכ החוצה - ויש גדרות שחייבימ לכבד במהלכ הבירור. הנאומ של אביתר בה ראיתי את קרנה החגיגית, כאילו הוא בדיוק בא לענות לשאלה שלי. "אני מרגיש כאילו הולכימ לירות אותי מתותח", הודה. "זה בטוח גמ כיפ, אבל למה לה כימ לעשות דבר כזה? בגילי? תותח? למה לעשות דרה שמערבבבת את האדמה ככה? למה זה טוב?". הוא ה ביר שהוא אוהב לדחופ למציאות אצבע לעינ, ולראות מה היא תבחר לעשות. שהוא אוהב להרו ול בנות מחדש. שהוא רוצה להראות את הכר , ול קלפ את דימוי הנ יכ. "אני אוהב שאנשימ מרשימ לי לראות אותמ חשופימ, זה נותנ מקומ לפגיעות וזה ח ר היומ". "אני אוהב להראות את עצמי. כשאני עושה את זה, אני פתאומ רואה גמ ומבינ מי אני, ואז דברימ מתפתחימ בקטע טוב". אינ פק שאביתר כותב יפה, אבל מב חינתי, שאלת העל היא האמ אומנות משקפת מציאות או בונה אותה. המעבר להיות יוצרת יראת שמיימ הוא בילט אינ עמ הרצונ לב נות. זה לא אומר שאי אפשר להראות כאב, או שחייבימ תמיד לפתור, אבל כמו שאמר רבי נחמנ מבר לב: "לא נברא העולמ אלא בשבילי" - בשביל שיראה בח רונ העולמ ויבוא לתקנ. זה ה יפור, וזה המנשר שעל פיו יישק דבר. אולי לא הוגנ לכתוב את זה אחרי צפייה בחצי מה דרה, אבל התחושה שי צאתי ממנה היא יותר חוויה יותר מציצ נית ב גנונ "מחוברימ" מאשר משהו שיש בו ערכ מו פ לחברה. אני מקווה שב ופ הצפייה אוכל להרגיש שיש פה אמירה חזקה ומחזקת, כזאת שבאה לבנות עול • מות, ולא להאדיר ולמכור. אביתר מסתובב בעולם בעצבות: ההצלחה, הפרסום, הכישלון - הכל גורם לו לסבל. עניין אותי להבין למה הוא נכנס להרפתקה הזאת. למה הוא מוכן להכניס אותנו לקישקעס שלו? sharonroter@gmail.com דוקו yes צילום: אלדד רפאלי, באדיבות שרו ן רוטר סוגרת שבת