שביעי

09.01.26 | כ' בטבת תשפ"ו | 668 גיליון | 32 תרשים זרימה לכמ ווט אפ אם יש )והרי יש לכמ( והייתמ ערימ לשיח המתרחש בו בשבועות האחרו נימ )וכנראה הייתמ(, נחשפתמ לתודעת שפע מ וג שונה: רטונימ ועוד רטונימ, שבכו למ אנחנו עומדימ מול הפלא הגדול - המימ ששוטפימ את ארצ ישראל. זרימות בא פיקימ, בנחלימ ובמ פלימ. מה שפעמ היה נחלתמ של יחידי גו לה ויודעי דבר, הפכ לנחלת הרבימ. עמ ישראל, שכמה וצמא למימ אחרי חו רפימ שחונימ, יוצא בהמוניו למרחבימ הק רובימ והרחוקימ ומצ למ את הפלא. כמכור ברמות קשות, ני יתי לחשוב מה מושכ אותנו לדבר הזה. חשבתי על תחילת פרשת שמות, שבה המימ היו האיומ הגדול ביותר עלינו כאומה בתהליכ היווצ רותינו, בעקבות הגזי רה להשליכ את כל הז כרימ ליאור, אכ המ היו גמ המקומ שבו הזדמנה ההצלה עמ משיית משה על ידי בת פרעה בדרכ לתהליכ הגאולה מעבדות מצרימ. גמ היומ, אותמ מימ יכולימ להיות ברכה ושפע, ולהוביל חלילה להצפות ולדברימ אחרימ, ואנחנו יודעימ להודות על הטוב ולהשאיר בצד את "מה עלול להיות". לרגע בצד את המימ. בואו נניח זכינו בשבועות האחרונימ לעומ מש פחתי יוצא דופנ; עמ אבא במילואימ כבר ימימ רבימ )במקרה זה אני(, ואמא שהצטרפה כרופאה למערכ המילואימ אי שמ על התפר בינ מדינת ישראל, לבינ שטחי הארצ המובטחת ממזרח לנו בצפונ המדינה )ודי לחכימא ברמיזא(, חשבתי בינ ג'ינגול לתחזוק שאולי בכלל הייתי אמור להיות ממורמר בשלב הזה. מה, אינ מ פיק אנשימ אחרימ שי עשו את הדברימ הללו? למה שני בני זוג צריכימ להיות במילואימ בו בזמנ? רבימ כל ככ צריכימ להתגיי כדי לע בות את המערכימ ולא עושימ זאת. אבל לא. אני לא יכול להכתיב לאחרימ מהי החוויה ה"נכונה"; יש משפחות שבהנ בנ זוג אחד מגוי רחוק מהבית, וזה מ פיק כדי לשבש את חיי היומיומ(. אני בעיקר עומד מול ההבנה שאנחנו זוכימ לחיות בדור שעומד מול אויביו בצורה הב רורה ביותר, ולקיימ את מצוות "עזרת יש ראל מיד צר" בצורה הכי מובהקת שיש. זו זכות קדושה שנפלה בחלקנו, ובפנינו מונחת הבחירה כיצד לה ת כל על העומ והקושי, ולהחליט אמ לכעו או להודות על המקומ שאנחנו חלק ממנו. אישורי היישו שפע בימ ועליית החוות הח דשות ביהודה ושומרונ הציפו גמ עי וק בנושאי שוליימ שליליימ, כמו ענייני תג מחיר, אלימות נגד הכפרימ ה מוכימ ועוד. אני מתנגד לא לימות, וחושב שאנרכיה היא דבר מ וכנ שמוליד דברימ רעימ, ושהגורמ שאמור להפעיל פה כוח )והרבה( נגד האויב הוא מערכת הביטחונ בלבד. אבל יש גמ כאנ עניינ של בחירה על מה לה תכל. האמ לקחת את השוליימ הקיצוניימ ולה פוכ אותמ למהות הכל, למלא את פינו ומקלדותינו במלל אינ ופי של "נגד" - או לע וק בטוב, במשפחות החוואימ האמיצות והמ ורות, בנערימ שמשקיעימ את מרצמ בשמירה על חבלי המולדת, ובכמיהה של עמ ישראל לחזור לאדמתו? משהו בתקופה הזו של זרימות המימ מלמד אותנו שלכל מטבע יש שני צדדימ. אחרי השנתיימ המאתג רות שעברנו, בואו ננ ה להתמקד בצד של השפע הגדול, של ההנאה מהזרימה • וההודיה על הטוב שמקיפ אותנו. כמו ביאור המצרי, המים יכולים גם היום להיות ברכה ושפע, ולהוביל חלילה להצפות ולדברים אחרים, ואנחנו יודעים להודות על הטוב ולהניח בצד את "מה עלול להיות" אביתר ליכטמן בשבילי הארץ 054-7728242 לתגובות בווטסאפ שפע מכל טוב. נחל שילה, בין פדואל לבית אריה צילום: אביתר ליכטמן