שביעי

02.01.26 | י"ג בטבת תשפ"ו | 667 גיליון | 36 נשארתי מבולבלת משה פייגלין קרא את הטור שלי בשבוע שעבר )"משבר זהות"(, שבו התרעמתי על דבריו בפודקא ט שלפיהמ שירת נשימ היא החמרה והוא אינו אוחז בה - וביקש לה ביר. אז הנה מה שכתב לי על עמדתו. "שלומ שרונ. כפי שאמרתי בפודקא ט של אבי שושנ, אינ לאלצ חיילימ לשמוע שירת נשימ, ואפ הו פתי שה כנה הגדולה יותר היא הכפייה החילונית בצבא ולא הכפייה הדתית. בלי קשר לשאלה ההלכ תית, דווקא בגלל מגמת הכפייה, על החיילימ להישמע לפ יקת רב ניהמ בעניינ זה. "אמ כנ, היכנ הבדלי הגישות בינינו? באחת הדוגמאות שהבאת בטורכ כדי להפריכ את גישתי, כתבת )בציניות כמובנ( 'נשמח לשמור רק שעה אחת ולא להקפיד )לשמור שש שעות בינ בשר וחלב('. האמ את טוענת שיהודי הולנד, שנהגו כשיטת הרמ"א והמתינו רק שעה אחת, פעלו בניגוד להלכה? , ב ניפ בני עקיבא שבו 70 בשנות ה גדלתי, הקפדנו מאוד על שמירת נגיעה. אבל עמדנו בנימ ובנות יחדיו במ דר ושרנו 'יד אחימ לכמ שלוחה'. כלל לא זכור לי אז דיבור על שירת נשימ. האמ היינו עבריינימ? היומ, אגב, נראה לצערי הרב שהמצב הפוכ. שמירת הנגיעה רופפת משהו, אבל על שירת נשימ מקפידימ. "אחר ככ התגיי תי לצבא, והנושא כלל לא הע יק אותי. זה פשוט לא היה אישיו. הרב יחיאל יעקב וינברג )הש רידי אש( הלכ לאופרה, והרב עובדיה יו פ שמע את אומ כולתומ. האמ ההל כה לא הייתה ידועה להמ? להבנתי הצ נועה והלא מחייבת איש, ההלכה הנ פ קת מתוכ התורה שבעל פה, כשמה כנ היא - היא הולכת עמ החיימ. יכו לימ ואפ צריכימ רבנימ לפ וק באותה שאלה באופנ שונה במצבימ שונימ. "יש שירה ויש שירה. לא הרי האופרה כהרי האירוויזיונ. יש ציבור ויש ציבור. לא הרי ציבור של אברכי משי, שבא מת לא שומע נשימ וייתכנ שכל קול נשי מהווה עבורו גרוי מיותר, כשאר הציבור שבעוונותינו שומע בכל אשר יפנה שירת נשימ - ולא ור עליו זאת לפתע עלול להיראות קצת תלוש. "אני מבינ שלאור מגמת הכפייה החילונית, פקודת השילוב והפריצות שהפכה לנורמה, נדרשו רבנימ להעביר בימינו את עניינ שירת הנשימ לק דמת הבמה - וטוב עשו. אני תקווה שבעתיד נדע להורות לחיילינו באותה נחרצות שלא לעבור עבי רות חמורות בהרבה, כגונ גירוש יהודימ מביתמ". תגובתו. עד כאן אחרי שנימ ב"מקצוע", כבר שמעתי את כל הטי עונימ: על שירה בציבור יחד )שזה מותר(, על שירה בצה"ל )שזה כנ ראה נושא מהותי לפולי טיקאימ, אבל לא לזמרת שומרת מצוות(, על הרב עובדיה ואומ כולתומ )יודעת ששמע ברדיו ולא בלייב, וזה מותר עד היומ( ועל כמה זה מגרה או לא )שב ופ, זה כל ה יפור - דיונ מאוד לא צנוע במה צנוע(. כתבתי בטור הזה לא מעט על עמדתי האישית ותחושותיי בנוגע לשירת נשימ, ומה זה עושה לי כזמרת שמתמודדת באופנ יומיומי עמ ההשלכות של ההלכה הזאת. פייגלינ מודה שההלכה היא פרגמטית, וגמ )בניגוד למה שאמר בפוד קא ט( שהיא אכנ "עברה לקדמת הבמה" - כלומר שיש הלכה רלוונטית כזאת בי "קיצוניימ" כפי 10% מינו, ושאנחנו לא שני ו להציג אותנו קבל עמ ועדה. נשארתי מבולבלת, כי אני באמת מעריכה את דעותיו של הנ"ל, אבל ה רטונ הזה החליש אותי ובעיניי פגע בדברי החכמימ. טוב עשה שה ביר את עצמו שוב, ויותר טוב שיעשה תיקונ גמ בפלטפורמות נו פות שיגיעו לאלפי • צפיות, כמו ה רטונ המבזה ההוא. שמעתי כבר הכל: על שירה בציבור )שזה מותר(, על שירה בצה"ל )שזה נושא מהותי רק לפוליטיקאים( ועל כמה זה מגרה )שבסוף, זה כל הסיפור - דיון מאוד לא צנוע במה צנוע( sharonroter@gmail.com שרו ן רוטר סוגרת שבת