שביעי

7 | 26.12.25 | ו' בטבת תשפ"ו | 666 גיליון 90 צילומים: אורן בן חקון, פלאש א חרי שנאלצנו לע 7 זוב את שדרות ב באוקטובר, עברנו לבית שאנ”, נזכרת עדיה הלוי בתקו פה האפילה שתק פה אותה, את משפחתה ואת שכניה. ”האנשימ היו מדהימימ, עטפו אותנו ועזרו לנו להתאקלמ. המ והטבע ממש ריפאו אותנו. היינו בטראומה, ובכ לל לא היה ברור לנו שנחזור הביתה. ובכל זאת, הריחוק מהקהילה והגע גוע למקומ שעטפ אותנו גמ בזמנימ קשימ ומאתגרימ, והיה לנו כמשפחה, היו גדולימ". (, אשת שיווק בתחומ הב 37) הלוי ריאות, מתגוררת בשדרות עמ בעלה שנימ. 14 שמעונ וששת ילדיהמ כבר כמו משפחות רבות בעיר, ששקלו לעזוב לאחר הטבח הנורא, המ החליטו לשוב - הרבה בזכות הקהילות ובתי הכנ ת שהתבררו כהרבה יותר ממניינ. ”ממש ניצלתי בנ באותו בוקר”, משחזרת עדיה וחוזרת שנתיימ וחו דשיימ לאחור. ”גרנו ברחוב הראשי, קרוב לאזור התעשייה. ממש בלב הטבח. תכננתי לצאת להליכה והת עכבתי כמה דקות בגלל אחד הילדימ. זה מה שהציל לי את החיימ”. רגעימ לפני שיצאה מפתח הדלת החלו מט חימ כבדימ לנחות על העיר, ומהר מאוד גמ נשמעו קולות ירי קרובימ הרבה יותר. תפילות