שביעי

26.12.25 | ו' בטבת תשפ"ו | 666 גיליון | 36 קיצור תולדות הגיוס המתחו הסערה ללת ביב חוק הפטור מגיו מ רבת לגווע, ומעניינ להתחקות אחר שורשיה ההי טוריימ. מקובל לחשוב כי בשנת תש"ח התחולל עימות רעיוני בינ הרב יעקב משה חרל"פ לרב צבי יהודה הכהנ קוק בנוגע לגיו בני ישיבות: בעוד שהרב חרל"פ התנ גד נחרצות, הרב צבי יהודה קוק חייבו באותה שעה. עמ זאת, בחינה מדוקדקת של מ מכימ מאותה תקופה מגלה מציאות מורכבת יותר. בשלהי חודש ני נ תש"ח, זמנ קצר לפני קומ המדינה, פור מ בי רושלימ גילוי דעת רשמי של גדולי ראשי הישי בות בעיר, ובתוכמ הרב חרל"פ, ראש ישיבת מרכז הרב, שבו נכתב: "כל בנ ישיבה יידע תפ קידו הנאמנ להיות מחיל ד', ואינ עליו שומ חובה להתייצב, להפקד, ולה רשמ לשומ עבודה של פלוגה אחרת". עמ זאת, מ מכ נו פ שפור מ באותה עת, ובו הובאו דברי הרב קוק נגד גיו לצבא הבריטי, יוח בטעות לרב חרל"פ. בעקבות ככ יצא הרצי"ה בקול קורא חריפ שבו טענ כי מדובר ב" ילופ מנ המינ הגרוע והמח פיר ביותר". עיונ במ מכימ מלמד כי הרב חרל"פ כלל לא חתומ על אותו מכתב, אלא על גילוי דעת אחר, שונה בתוכנו, שבו נכתב: "וברוכימ המ כל המחרפימ נפשמ בעד מזבח אהבתמ לעמנו ולארצנו, גדול הוא חלקמ בזה ובבא". מכתבימ נו פימ באותו עניינ פור מו גמ על ידי הרב צבי פ ח פרנק, הרב אי ר זלמנ מלצר והרב יו פ צבי דושינ קי. נ יבות הפר ומ המשותפ היו דרמ טיות: בשבט תש"ח הושג יכומ בינ ועד הישיבות למפקדת שירות העמ - הגופ האחראי על הגיו באותה תקופה - לד חיית גיו בחורי ישיבות עד ל"ג בעומר. אלא שלקראת ופ חג הפ ח, על רקע החרפת המצב הביטחוני, ביטלו אנשי שירות העמ את הדחיות באופנ חד צדדי וללא כל תיאומ עמ ראשי הישיבות. הצעד נתפ כפגיעה חמורה באמונ ונענה בהתנגדות חריפה. אפילו הרב הראשי דאז, הרב יצחק הרצוג, שנחשב למי שתמכ לרוב בשירות צבאי, התריע במכתב רשמי למפקד שירות העמ כי אמ לא יובטח דיחוי לבני הישיבות, "אצא נגדמ במחאה גלויה וחריפה לעיני כל ישראל". התנגדות זו לא נבעה מאידיאולוגיה אנטי צבאית, אלא ממחאה על שבירת הה כמות. הרצי"ה קוק לא הצט רפ למחאה - לא בגלל עמדה עקרונית שונה, אלא משומ שלא שימש אז כראש ישיבה ולא היה חבר בוועד הישיבות. בתוכ ימימ אחדימ נחתמ ה כמ מחודש בינ ראשי הישיבות למפק דת שירות העמ, שכלל ה דרה של מכ ות גיו , דרי עדיפויות ודחיות. בינ החותמימ: הרב הרצוג, הרב דושי נ קי, והרב חרל"פ. במכונ "איי הי"מ" מדגישימ שלא הייתה לרב חרל"פ כל התנגדות עקרונית לשילוב של תורה וצבא, והראייה - כשמרדכי עליאש העלה עמ יצחק שדה אפש רות של הקמת ישיבה פלמ"חית, מיד הציע הרב חרל"פ החולה והישיש כי הוא יבוא לתת בה שיעורימ, גמ אמ תהיה מחוצ לירושלימ. אנו מוצאימ כי אחרי שהוקמ בירוש לימ במהלכ מלחמת השחרור גדוד טו ביה לבני הישיבות )בפיקודו של טוביה ביר(, היה הרב מרדכי לייב זק"ש, רבה של שכונת זיכרונ משה, חתנו ותלמידו של הרב חרל"פ, מרבני הגדוד. כעבור כמה שנימ, אפ עמד חתנו הרב מרדכי ליב זק"ש, יחד עמ הנכד הרב ני נ זק"ש רבה של שערי ח ד רחביה, בראשות המכינה הקדמ צבאית הרא שונה, המתיבתא של ארגונ בני עקי בא למגוי י הנח"ל, שהשקיעו בלימוד • תורה שנה אחת קודמ גיו מ. מקובל לחשוב שהרב חרל"פ התנגד נחרצות לגיוס לצה"ל והרצי"ה קוק חייבו. עם זאת, בחינה של מסמכים מאותה תקופה מגלה מציאות מורכבת יותר דביר עמר מעבר לסטנדר הרב יעקב משה חרל"פ. רצה ללמד תורה בישיבה פלמ"חית dvir794@gmail.com צילום: באדיבות המשפחה