שביעי

14.11.25 | כ"ג בחשוון תשפ"ו | 660 גיליון | 36 שוחד, מרמה, הפרת מתוקים ובית ממתקים כנ ת. בואו נדבר על זה רגע. אני לא יודעת מה קורה אצלכמ ביישוב או בשכונה, אבל תאמינו לי שעד שלא תגיעו אלינו, לא תדעו באמת מה זה. כנ, אני אשכ נזייה וקמצנית, והמושג "שפע" מאתגר אותי, אבל יש מקומות שבהמ המידה היא באמת לא מידתית. אפשר לנהל על זה דיונ, כי מה לעשות שילדימ אוהבימ לבוא לבית כנ ת, והרבה מזה קשור לשוחד המתוק - אבל אי אפשר להתעלמ מהעובדה שבכמויות גדולות זה עלול לה רעיל אותמ. לפעמימ בא לי להיות בתא שלא אמונה על החינוכ וההגבלה, ורק רוצה לתת וכריות ולקבל את החיבה של הילדימ, אבל אני עדיינ לא שמ. אני אמא עמ פז"מ שלא נותר בה המונ כוח לחנכ, וקשה לי לעמוד בפני העטיפות הצבעו ניות והמרשרשות שהמ מחביאימ בכי ימ, בט ליתות ובמחבואימ שו נימ )שאותמ אני מגלה רק כשנותרו עטיפות עמ שובל של שו קולד מרוח או וכריות כחולות דבוקות מאחורי הכריות של ה פה(. אני מעדיפה כמה שפחות לבא את הילדימ שלי בשבת, ולהימנע מלצעוק או לריב איתמ. זו יטואציה מורכבת, אבל אינ לי טענות לאלו שמחלקימ ממתקימ. אני מודה ומתוודה שבהתחלה קצת כע תי, כי יש לי עוד עבודת מי דות לעשות בעולמ הזה - הרי זה ני יונ לא פשוט להגיע לבית הכנ ת, לקבל כל ככ הרבה ולאכול מעט. אפילו אמ הילד אכל "רק" שני ממתקימ מתוכ השקית, ואת מה שתפ ב"ימלוכ" הוא שומר ליומ אחר, זה עדיינ הרבה מתוק ולצערי לא נגמר בזה )כי יש עוד שתייה מתוקה, שי עור תהילימ עמ פר , קינוח וחמצוצימ ב"פ וקימ"(. מרוב שפע, זה הגיע למצב שכל ה וכריות נשארות על רצפת בית הכ נ ת - והילדימ לוקחימ רק את הד ברימ ה"שווימ", כמו השוקולדימ. ב ופ הב נתי שאמ אתה לא יכול לנצח אותמ - תצטרפ אליהמ, ואני מודה שאני מהראשונות לקחת חלק פעיל בהילולה של זריקת המוני הממתקימ, ואפילו מחכה לזה בצי פייה. אמ מצליחימ לה דחיק את הנזק הפוטנ ציאלי, זה ממש משמח ואפילו גורמ לי, שלא נוגעת ב וכר כזה, לר צות לבוא לבית הכנ ת. כשהילדימ היו קט נימ, חברה שלי לימדה אותי לה יח את דעתמ כשהמ נכנ ימ ל"מצב". היא הייתה מ פרת להמ שבזמנ הגאולה יגדלו ממתקימ על העצימ, והמ יוכלו לקטופ צמר גפנ מתוק או פ ק זמנ, ומפרטת עד שהמ נר געו או שכחו מה רצו. יש משהו בשפע המו גזמ הזה שמזכיר לי זמנ של גאולה: מנחמ, מעלה את מצב הרוח ונותנ תקווה. אני מחכה ליומ שבו יהיה אפשר לקחת את הטוב, לזרוק את הרע ושעדיינ יהיה מתוק. זה יהיה מושלמ. זו אני רוצה להתוודות בהזדמנות , שללא 2' וה 1' בפני האמהות בכיתות ה ידיעתנ עוזרות לי להיפטר מהממתקימ בכל יומ ראשונ. אז תודה, ו ליחה מראש. אני מקווה שאחרי הטור הזה יישארו לילדימ שלי חברימ, למרות ואולי בגלל המתוק. לפחות נכנ נו לשגרה ברוכה שבה שבת מגיעה פעמ בשבוע. ננ ה להיכנ לדיאטה, לפחות עד העונג • הבא - חנוכה. אני אמא עם פז"ם שלא נותר בה המון כוח לחנך, וקשה לי לעמוד בפני העטיפות הצבעוניות והמרשרשות שהילדים מחביאים בכיסים, בטליתות ובמחבואים שונים sharonroter@gmail.com Shutterstock איור: שרו ן רוטר סוגרת שבת