שביעי

24.10.25 | ב' בחשון תשפ"ו | 657 גיליון | 14 אליהו גליל יהדות 90 צילום: תומר נויברג, פלאש "ממעמקים קראתיך", אבל עד מתי? • החטופים החיים חזרו הביתה, ומסביב מדברים על סיום המלחמה האם הגיעה העת לחזור לשגרה גם בתפילה, ולהפסיק את מנהג אמירת רבנים וגבאים מרחבי הארץ תוהים ומתלבטים • פרקי התהילים? החשש לגורל החטופימ והבקשה להצלחת חיילי צה"ל ליוו כל אחד מאיתנו בשנתיימ האחרונות; כמעט בכל בית כנ ת בארצ הו יפו פרקי תהילימ מעומק הלב. מזמורי "ממעמקימ קראתיכ" ו"אשא עיניי אל ההרימ" הפכו לחלק בלתי נפרד מ יומה של כל תפילה. אבל עכשיו, כשהחטופימ החיימ בבית והמונח הפ קת אש נשמע באוויר, מתעוררת שאלה רגישה אכ אמיתית: האמ הגיעה העת לעצור את קריאת התהילימ ולשוב לתפילות ה"רגילות"? אולי הגיע הזמנ ל גור את ה ידור על פרקי השבר, ולהחזיר את בתי הכנ ת לשגרה? "זה היה טבעי לנו לומר תהילימ", אומר גילעד שטרנ, גבאי בית הכנ ת של היישוב חירנ )לשעבר מחנה יתיר( מהגברימ בקהילה גוי ו למי 97%" . שבדרומ הר חברונ לואימ בשמחת תורה ולמחרת, ככ שהתפללנו על כל אחד מחברינו. רב הקהילה שלנו, הרב נדב כהנ, בחר את מזמור ב' בתהילימ, שהתקשר מאוד למלחמה ולמה שהתרחש בה. בנו פ, למשפט 'ובעטרת ניצחונ תעט רמ', שבתפילה לשלוממ של חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחונ, הוא הו יפ את המילימ 'ברור ומוחצ'. "ככל שהמלחמה דעכה, עלו קולות להוריד חלקימ מהתפילה. הרגשנו שמתאימ להשאיר את הקריאה לש לומ החיילימ, אבל להוריד את פרק התהילימ כדי לא להטריח את הציבור. כשהגיע חודש אלול, החלפנו את הפרק ב'לדוד ה' אורי וישעי', שגמ ככ נוהגימ לומר בתקופה הזו. עכשיו, אחרי שחרור כל החטופימ החיימ, בהחלט ניכרת הקלה משמעותית, אכ יש גמ חשש ופחד מהבאות. לצערנו, יש עוד הרבה אויבימ לנצח, וגמ בעזה עוד לא יימנו את העבודה, לצד יהודה ושומרונ וחלקימ נו פימ של ארצנו שבהמ שוכנ אויב החפצ להמיתנו". אז התו פת הזמנית הזו, שלא הייתה קיימת עד  פרוצ המלחמה למרות שהיו אויבימ גמ אז, עשויה להפוכ לחלק קבוע בתפילה. "אני חושב שבשגרה צריכ להוריד את פרקי התהילימ והתפילה הנו פימ, אבל לצערנו אנחנו עדיינ לא שמ. גדלתי במושב שבו נוהל תהילימ כזה התקבע, וזה לא א ונ גדול, אבל בהחלט חשוב שכל קהילה תנהל את הדיונ הזה עמ עצמה". "אין לחייב את הציבור כציבור" ומה לגבי אמירת תפילה להשבת החללימ שגופו תיהמ מוחזקות בידי חמא ? הרבנימ הראשיימ ליש ראל, הרב קלמנ בר והרב דוד יו פ, קראו להו יפ בתפילה בקשה מיוחדת: "אב הרחמימ, שוכנ מרומימ, הוא יפקוד ברחמימ את אחינו שנהרגו על קידוש ה', העמ והארצ. יזכרמ אלוקימ לטובה עמ שאר צדיקי עולמ, ויביאמ מהרה לקבר ישראל". לרב מאיר גרונ, רב היישוב הקהילתי בר יוחאי, יש עמדה אמביוולנטית ב וגיה. "אני לא בעד להגיד תפילה על החטופימ החללימ. מעולמ לא היה דבר כזה. לחמתי במלחמת לבנונ הראשונה. שני בני מחזור שלי, יהודה כ"צ וזכריה באומל, נפלו בקרב. במשכ שנימ אמרנו תהילימ להחזרתמ, אבל ברגע שהמ הוגדרו כחללימ שמקומ קבורתמ לא נודע - הפ קנו בישיבה להגיד עליהמ תהילימ". ומה הורית לעשות אצלכמ ביישוב?  "כששאלו, אמרתי שאני לא מכיר נו ח תפילה לה שבת חללימ. פר מתי את הנחיית הרבנות הראשית לומר נו ח מ וימ, אבל לא חייבתי אפ אחד. בשבת, במניינ אחד אמרו ובמניינ אחר לא אמרו. מי שמרגיש • צורכ - שיגיד, אבל כציבור אינ לחייב את זה". תפילה בכיכר החטופים בתל אביב, בזמן המלחמה מעולם לא אמרנו תפילה על החטופים החללים. אני לא מכיר נוסח כזה, וכששאלו לא חייבתי אף אחד. אצלנו ביישוב אמרו במניין אחד ובמניין אחר לא הרב סגרון צילום: דוד שטיין