שביעי

03.10.25 | ערב סוכות תשפ"ו | 656 גיליון | 30 צילום: לירון מולדובן מה בעצמ גרמ לשגב להתחיל באי ופ יפורי גבורימ? "אני מדריכ ומרצה בנושאי זהות, משואה לתקומה ועוד, ואחד המקומות המ שמעותיימ במ עות הוא הר הרצל", באוקטובר 7 הוא מבאר. "מיד לאחר לא היו מ עות, אבל התבקשתי להע ביר הרצאות על הגיבורימ, והתחלתי לאגור חומר. הדברימ שמצאתי היו מרגשימ מאוד. "בהזדמנות הראשונה שהגעתי להר , שרובה היה 8/ הרצל נדהמתי. חלקה ד דשא, התמלאה בקברימ. רחבת הטק ימ ליד חלקת גוש עציונ, שהייתה מכו ה שיש, השתנתה לגמרי והפכה לחלקה עצומה. ועוד חלקה קטנה, , נפתחה - כנראה כי לא עמדו 7/ ב בקצב הלוויות בימימ הראשונימ. לצ ערי, היומ יש כבר חלקה נו פת. "עברתי בינ הקברימ, והשמות המוכרימ התחילו לקפוצ. אבל היו גמ שמות לא מוכרימ. החלטתי לצלמ את המצבות, לעבור אחד אחד וללמוד על כולמ. תוכ כדי המחקר נחשפתי לשיעור מטורפ של נופלימ ממשפחות דתיות, מעל ומעבר לחלקו של הצי בור הזה במדינה. קבורימ שמ רבנימ, תלמידי חכמימ, ילדימ של רבנימ, ועוד פרחי חמד שהשאירו כתבימ תו רניימ ואחרימ, יפימ ועמוקימ. ואמ רתי לעצמי, חשוב שהציבור יכיר את האוצר הזה. "התחלתי לכתוב, פניתי למשפחות, וחוויתי קשת של רגשות. למדתי המונ. אני מצדיע לכל משפחה שפתחה את הלב ושיתפה אפילו חלק מהכתבימ. זה אוצר שלא י ולא בפז. המעמד הזה, להחזיק כתבימ של גיבור שאני כותב עליו, לעיתימ בהיותי בחדרו, בביתו, הוא מרגש מאוד. עמ חלק מהמשפחות נוצר קשר אמיצ". מה נתנ לכ החיבור לפרשת הש  בוע? "שאלתי את עצמי מה תהיה הדרכ הנכונה להנגיש את המאמרימ. משפ חות ששמעו על הפרויקט פנו וביקשו שאכתוב על יקיריהנ, למרות שלא השאירו כתבימ. לב ופ בחרתי בחומש - גמ מהחיבור בינ המורשת להווה, וגמ מכיוונ שככ נזכור ונלמד עליהמ במהלכ כל השנה, ונקדיש מקומ בנ פרד לכל אחד, בכל שבוע". שגב, , נוטריונ ומגשר 58 בנ מו מכ, נשוי לרונית, ולהמ חמישה ילדימ ושלושה נכ דימ. הוא כתב פרימ על פרקי אבות והתורה, רומנימ ו פרי משפט. ואחרי שנתיימ של מלחמה, הוא מרשה לע צמו להיות אופטימי. "העמ היהודי בנוי על שני ערכימ מרכזיימ, אמונה ואחדות - שמביאה לערבות הדדית. אתה רואה בדיוק מה קרה לאחר אותו היומ, וכיצד שני הערכימ האלה בעלייה, וזה מעודד אותי. ככל שנמשיכ ונתחזק במקומ הזה, נעשה ריפוי". יש טק ט אחד שריגש אותכ  במיוחד? "לא יכולתי שלא להתרגש ממה שכתב בט' באב תשפ"ג, חודשיימ לפני מותו, ר "נ טל גרושקה ז"ל, שחתר עמ חייליו למגע ונפל בכני ה לכפר עזה: "'העמ שלנו נדד אלפיימ שנה בג לות בגלל שנאת חינמ. רק יחד יש בכוחנו ליצור כאנ מקומ שטוב לחיות בו. אינ לנו ארצ אחרת - אלה לא רק מילימ מתוכ שיר, אלא המציאות • הקיומית שלנו". ולמרות האכזריות הנוראית, לא יהיה מדויק לכנות אותו שואה. "הכינוי הזמני שואה נובע מככ שזה אירוע הי טורי, שאינ לו אח ורע במ דינת ישראל, ושעדיינ מחכה להגדרה. באוקטובר זה שמ טכני, 7 , לדעתי ב פטמבר עבור האמריקאימ. 11 כמו שמימ תאריכ, והוא מקבל את המ שמעות. "בתרפ"ט לא היו לנו מדינה וצבא, אבל אנו מוצאימ אותו דפו : רוע, זוועה, רצח, כפיות טובה, שכ נימ שרוצחימ שכנימ. ובאופנ יח י לאוכלו ייה, היו בפרעות ההנ יותר נרצחימ מבשמחת תורה. " ב ו ו י ק י פ ד י ה הגדירו תחילה את היומ 'מתקפת הפתע', וכיומ שמ 7 הערכ הוא 'טבח באוקטובר'. טרמ מצאתי את המו נח המתאימ, ולכנ ב פר אני מגוונ בשמות, אבל נראה לי ש'פרעות' זה הכי קרוב. בעתיד נידרש לשמ מתאימ יותר". חוויתי קשת של רגשות. למדתי המון. המעמד הזה, להחזיק כתבים של גיבור שאני כותב עליו, לעיתים בהיותי בחדרו, בביתו, הוא מרגש מאוד. עם חלק מהמשפחות נוצר קשר אמיץ " < על הגבורה