שביעי

סער פלסנר צילומים: דו"צ "בתוך החושך התחיל לזרוח אור": המסע מעורר ההשראה של יונתן פרינס • לוחם סיירת צנחנים נפצע אנושות מפגיעה ישירה של טיל בשג'אעייה הוא ניצל בזכות תושייה של הרופא בשטח, מחלים בצורה מופלאה ומעביר "כל נשימה הרגישה כאילו היא האחרונה" • הרצאות ברחבי העולם קיבל מ"ר יונתנ פרינ משי 2023 בדצמבר 6 ב מה: לכבוש את מחנה הפליטימ בשכונת שג'אעייה בעזה. הוא ולוחמיו שהו בבניינ בנ חמש קומות, אכ רגע לפני היציאה להתקפה, טיל שנורה פגע פגיעה ישירה בבית. "כל העולמ התפוצצ ביבי. עפו חלקימ מהתקרה, היה ריח של שריפה והחדר התמלא עשנ. הרגשתי את הגופ שלי מתחיל לשקוע, וכאבי תופת בכל איבר", משחזר פרינ . "ני יתי לנשומ, אבל כל נשימה הר גישה כאילו היא תהיה האחרונה שלי. ברגעימ האלה, כשהעולמ הפכ לחורבנ, כל מה שחשבתי עליו היה החיימ שלי". הצוות הרפואי לא היה אופטימי לגבי יכויי ההיש רדות של פרינ . "הרופא שהגיע אחרי הפינוי אמר בבירור: 'הוא לא ישרוד את הדרכ לבית החולימ בלי ניתוח דחופ. חכו עמ המ וק, נקז חזה עכשיו!'. הייתי בהכרה מלאה, שמתי לב לכל מה שמתרחש מ ביב, והבנתי שאני מאבד המונ דמ. אמ לא ישימו עליי חו מ עורקימ עכשיו, חשבתי לעצמי, זה נגמר". בקור רוח השתלט הצוות שלו על ה יטואציה, ושמ לו שישה חו מי עורקימ שבדיעבד הצילו את חייו. "הכא בימ היו בלתי נ בלימ, אבל היה בי רצונ עז להילחמ. החדירו צינור לחזה שלי כדי לאפשר לי לנשומ, והיו רגעימ שמרוב כאב הרגשתי שאני כבר לא שייכ לגופ שלי. ובתוכ כל זה, היה לי ברור שאני לא מוותר. למ רות שהייתי קרוב למוות יותר מאי פעמ, החלטתי שאני נלחמ עד ה ופ". , נולד בגוש קטיפ ומתגורר 22 פרינ , בנ כיומ בהרצליה. הוא בנמ של אלידע וח גית, שגידלו עשרה ילדימ ביישוב התגיי ל יירת צנחנימ, ובבוקר 19 בני נצרימ. בגיל באוקטובר הוקפצ עמ צוותו ללחימה בעוטפ. כעבור 7 כחודש הוא נכנ ללחימה אינטנ יבית בעזה, עד לפ ציעה הקשה. לעובדה שגדל בתוכ שטח הרצועה הייתה משמעות מיוחדת בעיניו: "הרגשתי תחושת שליחות מיוחדת. אני זוכר את הרגע שבו חציתי את הגבול. זה היה מטורפ: גמ גדלתי בגוש קטיפ, וגמ בתור תושב העוטפ חשבתי שאני ממש נלחמ על הבית". "כאילו נפלתי לתוך חלום רע" איכ עברה עליכ תקופת השיקומ וההחלמה?  "זה היה מאתגר. לפני רגע הייתי לוחמ ומפקד בעזה, ועכשיו אני מוצא את עצמי שוכב בבית חולימ, מעורפל מ מימ עמ טיטול, זונדה, כל הבטנ והחזה מכו ימ נקזימ, ותחבושות על הידיימ והרגליימ. הרג שתי כאילו נפלתי לתוכ חלומ רע, שבו כל דבר שהיה מובנ מאליו הפכ למאבק. "הייתי צריכ להתחיל מההתחלה, וללמוד מחדש את מה שחשבתי שכבר נולדתי איתו - לנשומ, לאכול, לעמוד, ללכת. אבל דווקא בתוכ החושכ הזה, התחיל לזרוח אור. פתאומ מצאתי אושר בדברימ הקטנימ. כשהצלחתי להזיז אצבע, זה הרגיש כאילו זכיתי במי ליונ דולר. כל צעד קטנ הפכ לניצחונ גדול". כיומ, כחלק מתהליכ ההחלמה, פרינ מרצה בדרכ מעוררת השראה: "אני מ פר את ה יפור שלי בארצ ובעולמ לחברות, קהילות בחו"ל ומו דות חינוכ, ושמ אני משתפ את הכאב, האתגרימ והניצחונות, ומ ייע לאחרימ למצוא את הכוחות להתמודד עמ כל משבר • שהמ חווימ". פרינס בהרצאות )מימין( ובבית החולים הכאבים היו בלתי נסבלים. החדירו צינור לחזה שלי כדי לאפשר לי לנשום, והיו רגעים שמרוב כאב הרגשתי שאני כבר לא שייך לגוף שלי 03.10.25 | ערב סוכות תשפ"ו | 656 גיליון | 18 פרינס בעת שירותו