שביעי

03.10.25 | ערב סוכות תשפ"ו | 656 גיליון | 14 שבת ראשונה בבית. המשפחה מתאחדת, לאחר החילוץ לראות את ה רטונימ של החטופימ, זה כואב לי בפנימ. לא הייתי באתר הנובה. אני מנ ה להימנע מכל דבר שמזכיר לי. זה לא עושה לי טוב. "אבל אני לא יושב בקיבוצ בשקט ורואה טלוויזיה. אני כל הזמנ בה ברה. אנחנו מנ ימ כל הזמנ להחזיר החטופימ ולהתקרב למ 48 לארצ את שפחות שלהמ. כשהחיילימ של הימ"מ העניקו לי בחזרה את החיימ החדשימ שלי - המ נתנו לי משימה: לתת תק ווה לכולמ ולהמשיכ הלאה". את התקווה הזו לואי העביר בא מצעות פ ל ענק שהוצב בכיכר הח טופימ. "חודשיימ אחרי ששוחררתי, הייתי בניו יורק וראיתי פ ל שכתוב . הצטלמתי שמ כמו HOPE עליו תייר. כשחזרתי לארצ, חשבתי שצריכ לעשות שלט דומה בכיכר החטופימ. בהתחלה אמרו לי שאינ כ פ, אבל אחרי יומיימ חברת הייטק תרמה הכל וזה יצא לפועל". מאיפה אתה שואב את התקווה  אחרי כל מה שעברת? "העמ שלנו עבר כל ככ הרבה, ובכל זאת אנחנו ממשיכימ. יש משהו בפנימ שנותנ לנו כוח. השבי לימד אותי לראות את הטוב, להשאיר בצד את הרע, לא לקחת ללב, להעריכ את מה שיש, להיות עמ המשפחה והיל דימ, והכי חשוב - ליהנות מהחיימ. אני לא יודע כמה שנימ עוד נשארו לי, אבל אני איהנה מכל רגע, מכל הזדמנות. זה מה שנשאר לנו". אחרי שנתיימ במלחמה, מה היית  רוצה לומר לחטופימ שעוד בעזה? "לא לאבד תקווה. להמשיכ להאמינ. אנחנו איתכמ, אנחנו רוצימ אתכמ בחזרה, ועושימ הכל בשביל זה. כל העמ מחכה לרגע שבו נחבק אתכמ • כאנ, ביחד". השבי לימד אותי לראות את הטוב, לא לקחת ללב, להעריך את מה שיש, להיות עם המשפחה והילדים. אני לא יודע כמה שנים עוד נשארו לי, אבל אני איהנה מכל רגע. זה מה שנשאר לנו וואו. איכ מגיבימ לזה?  "מאותו רגע ממש תיפקדנו כמו חיילימ. עשינו כל מה שאמרו לנו. הוציאו אותנו למרפ ת, אמרו בקשר 'היהלומימ בידינו', והורידו אותנו באומגות לתוכ החממות. היינו קרי רוח, הבנו את תפקידנו. אתה לא חושב, רק מבצע". לב ופ, אחרי שעברו כמה מכוניות ומ וק, לואי ופרננדו חזרו הביתה. "היה לנו מעינ שקט נפשי, שאנחנו בידיימ הכי טובות בעולמ. החיילימ התייח ו אלינו מדהימ, ואנחנו שו מרימ על קשר עד היומ. לפעמימ אני רואה את זה כמו רט שאנחנו השח קנימ הראשיימ, ושואל את עצמי אמ זה באמת קרה". הרבה תקווה". תקווה שנגוזה עמ החזרה  ללחימה? "היינו עצובימ מאוד. זה היה רגע של ייאוש, אבל מהר מאוד התגברנו. פרננדו אמר פתאומ 'די עמ המחש בות, בוא נחשוב משהו חיובי'. ומאז, ב ופ כל יומ היינו אומרימ - 'עוד יומ נגמר, יומ אחד פחות בשבי' - בלי לדעת כמה זמנ זה ייקח, אבל היינו בטוחימ שנצא". היציאה הזו אכנ הגיעה, בדרכ הכי 2024 בפברואר 12 לא צפויה שיש. ב חולצו פרננדו ולואי במבצע משותפ של צה"ל, השב"כ והימ"מ. "שכבנו לישונ, ופתאומ היה פיצוצ אדיר. לא הבנו מה קורה. בהתחלה חשבתי שחיל האוויר מפציצ את הבניינ, אז התגל גלתי לכיוונ המדרגות מבטונ. חשבתי שזה המקומ היחיד שבו אוכל לשרוד. "פתאומ שמעתי יריות מהכיוונ השני. הכוח נכנ גמ מהמרפ ת וגמ מהדלת. המחבלימ זרקו רימונימ וממש הייתה מלחמה. קראו לי, אז חזרתי לחדר על ארבע, ומישהו תפ לי את הראש והרגל ואמר לי באוזנ 'לואי , צה"ל, צה"ל. באנו לקחת אתכמ הביתה'". יוצא לכ לחשוב מה היה קורה  אלמלא החילוצ הזה? "ועוד איכ. יכול להיות שעדיינ הייתי שמ. זה נ שאפ אחד מהחיילימ לא נפגע. אמ היה קורה להמ משהו, היינו חושבימ על זה כל חיינו". "נמנע מכל דבר שמזכיר לי" אפ ששב לביתו, החיימ של לואי לא חזרו לקדמותמ לגמרי. "אנחנו אנשימ שונימ, אחרימ. אני לא מ וגל להעניק תקווה צילום: באדיבות מטה משפחות החטופים