שביעי

03.10.25 | ערב סוכות תשפ"ו | 656 גיליון | 12 90 צילום: עבד רחים ח'טיב, פלאש הבית ברפיח שממנו חולצו לואיס ופרננדו, למחרת המבצע השראה מניו יורק. הר בכיכר החטופים בת"א להבינ שא ור לנו להתנגד ולהתווכח. ני ינו בעיקר לתמוכ אחד בשני, לע זור לכל המשפחה". באילו תנאימ החזיקו אתכמ?  "ישנו על מזרנימ נמוכימ, הרגש נו את הרצפה. בהתחלה היו מביאימ לנו אוכל בכל יומ ואני הייתי מבשל. שקשוקות, חביתות, גמ השובימ אכלו מזה. אבל לאט לאט האוכל הלכ ונ גמר, ולב ופ, כשנשארנו רק אני ופ רננדו - אכלנו פיתה אחת ליומ, חצי כל אחד. היינו אוכלימ חתיכה בכל פעמ, כדי שיהיה משהו בפה במשכ היומ. היו גמ כמה ימימ שבהמ לא היה קילו". 16 בכלל אוכל. ירדתי איכ השובימ התייח ו אליכמ?  "היו שמ חמישה שובימ, ואחד הת קרב אלינו וני ה לתת הרגשה שהוא דואג לנו. הוא אמר שנבקש ממנו כל דבר שאנחנו רוצימ. האחרימ היו ברברימ וה תובבו כל היומ עמ נשק ובצעקות. הוא נכנ אלינו בלי נשק, וני ה למנוע מהמ לגעת בנו. "הפ יכולוגימ אומרימ לי שאני לא מדייק, אבל אני חושב שהיה לי איתו ת מונת טוקהולמ )תופעה שבה שבוי מתחיל להזדהות עמ שוביו; א"פ(. התייח תי אליו כמו בנ. הוא אפילו יפר לי שארגנטינה ניצחה את ברזיל במשחק כדורגל שהיה אז". ואתה מחזיק בראש שהוא מה  רעימ? "לא שכחתי לרגע שהוא מהחמא , אבל היו הידברות והבנה. ני יתי גמ לדונ איתו על המצב בעזה. הוא אמר שאי אפשר לחיות ככה, במצור, וע ניתי לו שאמ המ לא היו יורימ טילימ - לא היינו צריכימ את זה. ברגע שזה הפכ לוויכוח, שמרתי על עצמי ואמ רתי שהוא צודק". מה ידעת אז על מה שקורה בי  שראל? "השובה היה מ פר לנו שהמצב נורא, ושיש הפגנות נגד הממשלה. ידענו שיש מלחמה, שמענו את הפי צוצימ וכל הזמנ פחדנו שצה"ל יפציצ את הבניינ שלנו. הרבה פעמימ שמענו את השריקה של הפגז. הייתה גמ נפי מטר מאיתנו". 200 לה ואיכ מעבירימ את הזמנ יחד?  "דיברנו בינינו ב פרדית, על הכל. מיאה הילדה הייתה שואלת למה באנו לארצ, למה גרנו בקיבוצ. וגמ היינו בומ, רק של 7 , משחקימ - ארצ עיר פעמימ הבומימ היו באימ מבחוצ". "יום אחד פחות בשבי" ימימ הוחזק לואי 129 במשכ בשבי, ולא נתנ לייאוש לכר מ בו. "היינו בטוחימ שנצא משמ. משהו בפנימ אמר לי שזה יקרה. דיברנו בי נינו הרבה על זה שהעמ היהודי לא משאיר אפ אחד מאחור. חזרנו על זה מדי יומ". הגיעה נקודת האור 53 ביומ ה הראשונה, כשבנות המשפחה השתח ררו בע קה. "לא היה קל כשהנ יצאו, אבל היינו בטוחימ שנתראה בתוכ כמה ימימ. ני ינו לא לעשות דרמות. אחרי שהנ הלכו, פרננדו ואני נשארנו קצת עמ הראש למטה, אבל כשהשו בה הראה לנו אותנ בטלוויזיה, זה נתנ לואי חזר הביתה. "כשחזרתי מהש בי, מישהו שאל אותי אמ אני מתכוונ לעזוב את הארצ. מה פתאומ? זו הארצ היחידה שיש לנו. אמ לא נגנ עליה ולא נהיה פה, לא נהיה בשומ מקומ אחר. צריכ להתגבר על הפחדימ". בום, ואז נשמע בום" 7" את שמחת תורה לפני שנתיימ הת כוונ לואי לחגוג בניר יצחק, הקיבוצ של בת זוגו קלרה מרמנ. "כשהתחילו האזעקות זה נראה כמו שבת רגילה השנימ האחרונות", הוא משח 20 ב זר, "אבל עוד צבע אדומ ועוד יירו המחבלים זרקו רימונים וממש הייתה מלחמה. מישהו תפס לי את הראש והרגל ואמר לי באוזן 'לואיס, צה"ל, צה"ל. באנו לקחת אתכם הביתה'. החיילים התייחסו אלינו מדהים. עד היום אנחנו בקשר טימ, הבנו שזה לא רגיל. כשפתחנו טלוויזיה, ראינו מה קורה בשדרות ובבארי, ופתאומ התחלנו לשמוע יריות מחוצ לבית. תושבימ ביקשו עזרה בקבוצות הווט אפ של הקיבוצ. נכנ ו לממ"ד וני ינו ל גור אותו. היינו בהלמ". המחבלימ פרצו את דלת 11:10 ב הממ"ד שבו שהו לואי , קלרה, אחיה פרננדו מרמנ, אחותה גבריאלה ליימברג ובתה מיאה, יחד עמ הכלבה בלה. "המ נכנ ו ביריות, ובמזל היינו מחובקימ בפינה של החדר, והכדורימ עברו לנו מעל הראש. המ הוציאו אותנו והעמי ו את כול נו יחד על הטנדר. כשיצאתי מהבית ראיתי את כל המ חבלימ והאזרחימ העזתימ בקיבוצ. לא האמנתי". המ חצו את הגבול לכיוונ חאנ יונ , הובלו לתוכ מנהרה, ואחרי חמש שעות יצאו ממנה לרפיח - שמ שהו בבית מגורימ בקומה השנייה. "היינו בשוק טוטאלי, אבל הבנו את המ ציאות. כוח ההישרדות נתנ לנו להעניק תקווה צילום: אוריאל אבן ספיר