שביעי

צילומים: אלוני מור, שקד ישועה "זה היה הכי דחוף לי בעולם". שקד עם חניכות במחנה הקיץ, השנה "על הימ" בגבעת אולגה. "היה לי כל ככ כיפ שמ. יומ לפני ה ופ בכיתי לאבא שלי שמחר נגמר המחנה. כל היומ עמו לכ, כל היומ הרקדות, את במינ אטרפ שלא נגמר, פתאומ החיימ שלכ טובימ". לקראת ופ כיתה ד', ואחרי שנה אינטנ יבית מאוד שכללה גמ הוצאת כליה, שקד החלימה. "זו הייתה גי רת מעגל. בראש השנה גילו לי את המחלה, ובראש השנה שאחרי כבר הבראתי. היה לי קשה מאוד, אבל ההורימ שלי התמודדו לא פחות. המ היו צריכימ להיות חזקימ בשבילי, אבל גמ להמ יש חיימ. אבא לא עבד מלא זמנ, והוא גמ היה עושה לעצמו בדיקות דמ כשהייתי צריכה, כדי לה ראות לי שזה לא כואב". מיומ ההחלמה, שקד הציבה לע צמה מטרה - לחזור ולעזור לילדות אחרות. "כבר בזמנ המחלה צילמתי רטונ עמ בנות השירות ואמרתי שמ בודקת מאיזה גיל אפשר להירשמ כמדריכה. ברגע שהיה אפשר וראיתי את ההרשמה, לא חיכיתי. שלחתי הכי מהר שאפשר. אחרי כמה חודשימ קי בלתי את הזימונ לראיונ". למה זה היה כל ככ דחופ לכ?  "זה היה הכי דחופ בעולמ. המ נתנו לי, ואני אתנ את כל כולי בחזרה. ככה בכיתה הביאו לי מלא מתנות, וכל ככ התרגשתי. פתאומ ראיתי את החיימ האמיתיימ. נכונ, יש לי רטנ, ויש לי קרחת, אבל אוהבימ אותי. אני לא צריכה שירחמו עליי". "אבא הראה שזה לא כואב" בתוכ כל הטירופ שנכנ לחייה, שקד זוכרת לטובה דבר אחד שעזר לה. "היו המונ נפילות ב רטנ. עמ חלק מהחברות גמ ניתקתי קשר כי פגעו בי, אבל כל הזמנ היו שמ עמו תות שגרמו לזה לעבור בשמחה. לא היה טיפול שעברתי בלי שהיו חמש עמותות בחדר. "על עזר מציונ אני יכולה להתחיל לדבר עד מחר. בזכותמ היה לי שפע. נדוויצ'ימ, משחקימ, לגו, נגינה, בנות שלוקחות אותכ להכינ עוגות באמצע הטיפול. המ כל הזמנ רצו לעזור בלי לקבל כלומ. בבית אורנית )בית הבראה לחולי רטנ ולמשפחו תיהמ של עזר מציונ; א"פ( היה ממש הכל. ברד, חדר מוזיקה, ג'ימבורי, פינה טיפולית עמ חיות. אבא שלי שתה שמ קפה בלי ופ. אינ שמ משהו שאתה רוצה ולא דואגימ לכ". לצד השפע בשגרה, שקד ט ה עמ העמותה לאיטליה )"כל הטיול חבו אותי על הכתפיימ"(, וגמ יצאה למ חנה הקיצ השנתי למשפחות של בית אורנית, שמתקיימ בכפר הנופש בכל הטוב הזה הייתה גם התפרקות. אחת החניכות מאוד דומה לי. אבל בכל יום חזרתי לחדר, ובכיתי מאושר שאני מצליחה לשמח את הילדות האלה. את רואה את העיניים הבורקות, את החיוך 'ככה אני רוצה להיות'. נדרתי נדר שכשאגיע לגיל של שירות והתנד בות, אני אתנ מעצמי". את הנדר הזה היא החלה לקיימ בקיצ האחרונ, באותו מחנה שבגבעת אולגה. "מדי שנה הייתי אני חיה את החיימ, ככה חינכו אותי. קיבלת משהו? אתה צריכ להחזיר אותו כפליימ. ואני באמוק כל היומ, רק לתת. יש אנשימ שנמצאימ בשפל שלהמ, ואני יודעת מה המ עברו. לחיות ב רטנ זה כל ככ רע, אתה לא צילום: מתן מור שקד סיירת שק 26.09.25 | ד' בתשרי תשפ"ו | 655 גיליון | 26