שביעי

19.09.25 | ערב ראש השנה תשפ"ו | 654 גיליון | 60 רֵבּ מוישה בלילה, בשתיים הרב קלמנ בר, אברכ צעיר בישיבת כרמ ביבנה, מקבל שיחת טלפונ. אשתו בתגו בה נבהלת: מי מצלצל בשעה כזו? עונה לה הרב קלמנ: "אל תדאגי, בשעה כזו זה רק ר' משה דימנטמנ. הערב שאלתי אותו שאלה בלימוד אכ התשובה שלו לא הייתה החלטית, הוא אמר לי: 'אני צריכ להרהר, אני לא בטוח'. כנראה שע כשיו, בשתיימ בלילה, יש לו תשובה'". את ה יפור הזה שמעתי השבוע מהרב בר, כיומ הרב הראשי לישראל, על מורו ורבו מישיבת כרמ ביבנה, שנפטר .94 בשבת שעברה בגיל הרב בר רואה בו כמי שעיצב את דמו תו. "במשכ השנימ נוצר בינינו קשר קרוב מאוד, נפשי ממש נקשרה בנפ שו. הוא יצר אותי בחלק התורני שלי, ממש יוצר האדמ. כשהייתי ר"מ צעיר, הוא היה נכנ בכל יומ וביחד היינו מכינימ את השיעור. אמ תלמיד אמר דבר יפה, הוא היה מתיישב לידו ורושמ את דבריו. זה היה נותנ לתלמיד תחושת הע רכה וכבוד שאינ כמוה. הוא ידע לטפח כל תלמיד באופנ אישי, וקיבלנו ממנו אגרופימ של אהבה". האגרופימ שהרב בר מתאר היו חלק משיעור למדני ברמות הכי גבוהות שי דעה הציונות הדתית. הלמדנות הטהורה שהצמיחה דורות הייתה משולבת בכל חידושי האחרונימ לצד אגרופימ, זריקת טנדרימ ורתחא דאורייתא עמ התל מידימ, אהבת תורה בלתי נשכחת. מי שרוצה לראות את המחזה הנדיר מוזמנ להיכנ לאתר ישיבה ולראות תיעודימ יוצאי דופנ מישיבת בית אל. גמ כבחור צעיר במרכז הרב, אני זוכר כיצד היה מגיע כל שנה לתת שיעור בע שרת ימי תשובה, לקראת האזכרה לרבו ר' אברומ שפירא, כאשר השיעור נ וב על וגיית "חצי שיעור א ור מנ התורה". עשרות מבכירי רבני הציונות הדתית עברו תחת ידיו בישיבת כרמ ביבנה וב כולל יד ברודמנ, אכ מצודתו התרחבה הרבה מעבר: הוא הרביצ תורה בעש רות ישיבות מדי שנה, ושיעוריו היו לשמ דבר. בני הישיבות מהעשור וקצת האח רונימ לא הכירו אותו, אכ הוותיקימ יותר לא מ וגלימ לשכוח. הרב דימנטמנ ז"ל גדל על ברכי ר' אב רומ עוד כשהיה צעיר. המ למדו בחברותא, והוא היה מהחבורה הראשונה של תלמידיו במרכז. כשר' אברומ היה חוזר מבית הדינ, הוא נהנה להשתעשע איתו בלימוד. "ר' משה היה תלמיד מובהק שלו, ור' אברומ היה הרב'ה שלו", מ פר הרב בר. הרב משה אמ למ, חבר בית הדינ הג דול, המחיש את דמותו של הרב דימנטמנ. "ר' משה היה מזכיר תמיד את קושיית התו פות במ כת שבת: אמ כבר אמרו ישראל 'נעשה ונשמע', מדוע היה צורכ בכפיית הר כגיגית? ותירצו התו פות, מפני שאימת האש, הקולות והברקימ הבריחה את ישראל לאחור, ולכנ הוצרכ הקדוש ברוכ הוא לכפות עליהמ את ההר. אבל רב מוישה היה שואל: אמ כנ, למה לא פשוט למנוע את האש? הרי כבר אמרו 'נעשה ונשמע'. והתשובה שלו הייתה חדה ובהירה - תורה בלי אש איננה תורה. "התורה מוכרחת להיות מלוּוָה באש של חיות, בשמחה, בדבקות. אצלו השיעור לא היה 'עוד שיעור', אלא חוויה של ממש, כמו מעמד הר יני. כולמ נרתמו לתוכ ה וגיה. גמ מי שלא היה 'בעניינ' ומי שלא היה רגיל בלי מוד - נכנ פנימה, נ חפ אחרי האש • של התורה שבערה בו". הרב קלמן בר סופד לרב דימנטמן: "נפשי נקשרה בנפשו, והוא יצר אותי בחלק התורני שלי. הוא ידע לטפח כל תלמיד באופן אישי, וקיבלנו ממנו אגרופים של אהבה" דביר עמר מעבר לסטנדר הרב משה דימנטמן ז"ל. אור התורה dvir794@gmail.com צילום: באדיבות המשפחה