שביעי

צילום:: יונתן גולן תאבל? האבל איתי תמיד, אז למה ל בול? יש לי חברות שלא רוצות לצאת, כי הנ מתגעגעות לאחד הזה ולא יכולות להמשיכ הלאה. בכל יומ מחדש הנ מתמודדות עמ הכאב שאינ אפ אחד שאוהב אותנ". ואז, זמנ קצר לפני החתונה שלכמ, עברת לעמדת המנחמת, אחרי שזיו בחאנ יונ לפני כשלושה חודשימ. איכ הכרתמ? נעמה: "למדנו יחד במכינה במכ ללה, ולפני שנה וחצי נהיינו חברימ טובימ. זיו התחיל לרחרח עמ בעלה של חברה שלי אמ אהיה מוכנה לצאת עמ מישהו. התזמונ לא היה משהו, כי בדיוק האזכרה לכפיר התקרבה, אז הייתי עצובה ושבורה". זיו: "נעמה מצאה חנ בעיניי. היא כזאת יפה. לא יודע, נכנ ה לכיתה עמ חיוכ". נעמה צוחקת: "כנ, היופי!". ההחלטה להתחתנ הגיעה בקלות? נעמה: "זיו החליט. התחלנו לצאת בחנוכה, ובפ ח הוא כבר דיבר על חתונה. אמרתי לו שנייה, לאט לאט, חכה, צריכ קצת זמנ". זיו: "היה לי ברור שזה הולכ לח תונה". והנוכחות של כפיר לא מאיימת? זיו: "ברור לי שכפיר היה, ושכפיר לא ייעלמ. וגמ דיברנו על זה. אני לא בא להיות כפיר, אלא זיו. ההשוואות תמיד יהיו, ותמיד יהיה ממה לפחד, אבל צריכ גמ לדעת לא לפחד". "הכאב שלו הציף אותי" לאחר ששכלה את כפיר, נעמה הפכה למעינ שגרירה של "הארו ות השכולות", ודרשה שלא יתעלמו מהנ ומכאבנ. "לא בבה לה גיד את זה, אבל בהתחלה השכול ממש חיבר בינינו, והיה כמו שפה משותפת. דיברנו על הדברימ הכי נוראיימ. הק ליק הראשונ היה כשלקחתי אותו טרמפ הביתה, וכשהתחלנו ממש לצאת ידענו כבר מה הרקע של כל אחד, ורצינו לבדוק אמ זה עובד בינינו". זיו: "יח ית ידעתי למה אני נכנ , וזה משהו שבאתי איתו מהבית". זה וג של פרק ב', אבל הוא שונה. עוד לא התחתנת עמ בנ הזוג שנפל. נעמה: "ראיתי מלא זוגות לידי, ומלא אנשימ מתקדמימ ומתחתנימ, וכל החברות הקרובות מתחת נות, והאחימ. ואני יודעת מה אני רוצה, כי אני גמ זוכרת איכ זה מרגיש. זה לא רק געגוע לכפיר, אלא געגוע לאהבה, למישהו שיאהב אותי. "ואז אמרתי לעצמי, כמה אני יכולה לה ״אנחנו לא זיו: מבינים את ההייפ סביבנו, אלא פשוט חיים את החיים. כולם אומרים שהשכול חיבר בינינו, אבל הוא לא הסיבה שהתחתנו״ "לא באנו להיות נעמה: סמל, כי בסוף שנינו רק המשכנו בחיינו" סמ"ר נווה לשם ז"ל סרן כפיר פרנקו ז"ל "צריכים את השקט והרוגע". נעמה וזיו בחתונה שכל את אחיו. נעמה: "זה היה ממש קשה, כי הייתי צריכה לנחמ אותו, אבל זה גמ הציפ בי הרבה דברימ אחרימ. זה היה בדיוק בזמנ המלחמה נגד איראנ, והייתי במילואימ נונ טופ, והכל ממש החזיר אותי לשמ. בקושי יכולתי לנחמ את עצמי". זיו: "היה חודש קשה מאוד. אני לא יודע להשוות את זה לאובדנ של אמא, כי הייתי קטנ, אבל הברק היכה פע מיימ, וזה הפכ הכל לכואב יותר". נעמה: "המשפחה הייתה בהלמ. כאילו, מה הקדוש ברוכ הוא רוצה מאיתנו? עוד פעמ? מה עשינו?". ומה התוכניות לעתיד הקרוב? נעמה: "קודמ כל ל דר את הדי רה, ושהמקרר יגיע. אנחנו עדיינ חיימ על ארגזימ. בעוד כמה שבועות נטו לתאילנד. לאנשימ רבימ יש עצות, וברור לנו שהמ רוצימ בטובתנו, אבל כרגע אנחנו צריכימ את השקט והרוגע". לכמ זה כבד להרגיש מל? זיו: "אנחנו לא מבינימ את ההייפ ביבנו, אלא פשוט חיימ את החיימ. כולמ אומרימ שהשכול חיבר בינינו, אבל זה היה חלק מהדרכ, והוא לא ה יבה שהתחתנו". נעמה: "לא באנו להיות מל, כי • ב ופ שנינו רק המשכנו בחיינו". 19.09.25 | ערב ראש השנה תשפ"ו | 654 גיליון | 20