שביעי

05.09.25 | י"ב באלול תשפ"ה | 652 גיליון | 8 35 שומנ. ירדתי 3.5% שנה, הייתי עמ קילו, בלי ויטמינימ, בלי חלבונימ, כמו ניצול שואה. קיבלתי זריקות במשכ כמה שבועות. הרופאימ אמרו שאמ הייתי נשאר עוד שבועיימ, כנראה לא הייתי שורד. וחברימ שלי עדיינ שמ. אני לא מעכל את זה. אני לא יודע אמ המ בחיימ, וגמ אמ כנ - אני לא יודע איכ המ יחזרו. אינ יותר זמנ”. 700 היומ ופרימ חבריו של אוהד ימימ בשבי חמא . הוא הוחזק בעזה ימימ, ומבקש להביא את ה י 491 פור שלו דווקא כאנ, על גבי עיתונ זה. ”אני חושב שאנחנו כל הזמנ פו נימ למשוכנעימ”, הוא מ ביר. ”חשוב לי מאוד להגיע לציבור הדתי. אנחנו אותו עמ, והנזק שנגרמ לנו עכשיו א ת השיחה עמ אוהד בנ עמי אנחנו מקיימימ כשהוא בקפרי ינ, מנ ה לנשומ מעט אוויר. אכ גמ שמ, בזמנ החופשה, הוא מרגיש צורכ לעצור ולדבר. ”יש לי תפ קיד. אני צריכ להחזיר את חברימ שלי שעות. אני 24 הביתה. אני חי את זה לא ישנ, לוקח כדורימ, בכל בי אני חושב עליהמ, בכל פעמ שאני פותח את הברז, בכל פעמ שאני מחליפ בגדימ. עד שכל החטופימ לא יחז רו, אמשיכ במאבק שלי. כשזה יקרה, אולי אוכל לחשוב על שיקומ משלי. ”כשחזרתי מהשבי, לפני יותר מחצי הוא בכי לדורות. חינכו אותנו לאהבת הארצ ולנתינה, וב ופ הפקירו אות נו. זה עלבונ צרוב. אני עד עכשיו עמ התחושה הזו”. שמע ישראל, אוהב את כולכם באוקטובר התעוררו אוהד 7 בבוקר ואשתו רז בביתמ שבשכונת הכרמ בבארי. ”אנחנו די מתורגלימ באז עקות, אבל מהר מאוד שמענו מחוצ לחלונ יריות וקריאות ’אללה אכבר'. בקבוצת הווט אפ השכונתית אנ שימ כתבו ששורפימ להמ את הבית ושיש מחבלימ ב לונ. כולמ שאלו איפה הצבא”. מה מרגישימ באותמ רגעימ? ”חו ר אונימ, שאלנו את עצ מנו מתי יגיע תורנו. כיבינו את האור וישבנו בשקט בממ”ד. באותו הזמנ גמ התכתבנו עמ שלוש הבנות שלנו, ששתיימ מהנ היו בבארי ואחת בנחל עוז”. נכנ ו מחבלימ לבית 9:45 ב ביבות משפחת בנ עמי והגיעו גמ לממ”ד. ”כתבתי בקבוצות ווט אפ ’שמע ישראל, אני אוהב את כולכמ'. יצא תי החוצה עמ ידיימ למעלה, וצעקתי למחבלימ שאני לבד כאנ. ה תכלתי בבית שלי. 15 והייתי בהלמ. נערימ בני המ קראו ללוחמ חמא , והוא הוביל אותי החוצה. אני יחפ, עמ תחתוני בו ק ר וחולצה שחורה, עובר דרכ הדשא הבוער של השכנימ ורואה עשרות מח בלימ. לא הבנתי מה קורה". בשלב הזה אוהד בטוח שהמחבלימ מתכוונימ לבצע בו לינצ', אלא שאז ארבעה מהמ הכני ו אותו לתוכ רכב. "המ התחילו לנ וע כמו מטורפימ. באותו רגע אמרתי לעצמי שזה לא אני, זה לא קורה, זה מישהו אחר. "אנחנו נכנ ימ לעזה, ואחרי רבע שעה נ יעה המ עוצרימ ומתחילימ להריצ אותי ב מטאות צרות. בכל דלת עומדימ נשימ וילדימ, ואני רצ מ"ר. הכל חשוך, אין אוויר, מלא 6 חלקנו יחד ברחשים, עושים צרכים בבור חפור, והריח נורא. היינו ברעב בלילות הראשונים היו לי התקפי חרדה. מתמיד, אי אפשר לישון מרוב שהבטן מקרקרת 90 צילום: אבשלום ששוני - פלאש "זה פשוט שיגע אותי". אלקנה בוחבוט ויוסף חיים אוחנה פונים לאוהד בסרטון מהשבי "חשבתי שאולי אנשים לא יודעים". בן עמי בעצרת בכיכר החטופים