שביעי

ביניהמ. אחרי עשר דקות הגענו לכי כר, העמידו אותי ליד רכב, וההמונ התחיל להרביצ לי בעורפ ובגב. בשלב מ וימ מישהו יצא מהרכב, נתנ צרור, הכני אותי פנימה והמשכנו לנ יעה דקות עד שהגענו למח נ". 20 של מהמח נ הורד אוהד, יחד עמ נועה ארגמני, לתוכ מנהרה. אחרי חצי שעה המ הועלו שוב והוכנ ו לתוכ דירה יחד עמ איתי ביר קי ז"ל, רעיה רותמ, בתה הילה וחברתה אמילי הנד )ששוחררו בע קאות הראשונות(. "פשוט אי אפשר לעכל את זה. המ פקד שמ דיבר איתנו בעברית וני ה להרגיע אותנו, אבל אני רק דאגתי מה עלה בגורל הבנות שלי ואשתי". למחרת הועבר בנ עמי לדירה אחרת והוחזק בה לבד, אלא שאחרי חמישה ימימ הגיעה מעט נחמה. "הדלת נפ תחה והכני ו את אשתי, לבושה כמו ערבייה. נפלתי על הרצפה ופשוט התחלתי לבכות. אחרי יומיימ שוב נפ תחה הדלת והכני ו את הנערה מהקי בוצ, גלי טרשצ'נ קי. כל הזמנ פחדתי עליהנ, זו הייתה הרגשה נוראית". ואיכ היו התנאימ? "אינ מימ זורמימ, מקבלימ פעמיימ ביומ אוכל ממש דל, כולמ עמ קלקולי קיבה. בא לה עושימ צרכימ אחד על השני, ופעמ בשבוע מורידימ את המימ. רק מחכימ שהזמנ יעבור". פחדנו להיקבר שם למלחמה שוחררו גלי ורז, 54 ביומ ה אשתו של אוהד. "הייתי מאושר שהיא יוצאת, אבל רגע הפרידה היה קשה. אמרתי לה שתשמור על הבנות, למרות שלא ידעתי אמ הנ חיות, שתהיה חזקה, ושבתוכ שבוע אני מצטרפ". משמ, למעשה, התנאימ של בנ עמי הורעו משמעותית. הוא הורד למנהרות, שמ פגש את אלקנה בו חבוט ובר קופרשטיינ. "חלקנו יחד מ"ר. שלושה מזרונימ על הרצפה, 6 הכל חשוכ, אינ אוויר, מלא ברחשימ, עושימ צרכימ בבור חפור. בשני הלי לות הראשונימ היו לי התקפי חרדה. אני גמ קל טרופובי והיה לי ורטיגו. חשבתי שלא אשרוד. 3 "התנאימ היו לא אנושיימ. ב אחר הצהריימ היינו אוכלימ פיתה בערב עוד פיתה 8 עמ קצת מרק, וב עמ שתי כפות גבינה. מדובר בפיתות דקות, יבשות, לפעמימ עמ עובש. היינו ברעב מתמיד, אי אפשר לישונ מרוב שהבטנ מקרקרת. אני לא נר דמתי מהבטנ של בר והוא לא נרדמ מהבטנ שלי. 2 "השתדלנו ללכת לישונ ב בלילה, כדי לקומ מאוחר ולהיות פחות ערימ עד שתגיע הארוחה בצהריימ. כל היומ היה ביב אוכל. במקביל, כל הזמנ יש הפצצות, המנהרה רועדת, פחדנו להיקבר שמ. צילום: אלון גלבוע "לא קשור לפוליטיקה, אלא למוסר וערכים". בימים הראשונים לאחר החזרה הביתה "התפללתי להזדמנות לתקן. המשפחה הכי חשובה". עם רז והבנות האמונה שלי התחזקה יש הרבה חשבון נפש בשבי. היינו עושים קידוש על מים, שרנו, בירכנו מאוד שם. המוציא ועשינו הבדלה. בכל פעם שהיינו הולכים להביא אוכל, התפללנו שייתנו לנו עוד רבע פיתה צילום: אלון גלבוע 05.09.25 | י"ב באלול תשפ"ה | 652 גיליון | 10