שביעי

29.08.25 | ה' באלול תשפ"ה | 651 גיליון | 8 מתרגשים וחוששים. נהר ולוי שטרית שוב בשתולה שבוע עבר מאז חזרה משפחת שטרית לביתה בשתולה, אחרי יותר משנה ועשרה חודשימ. השקט שמקיפ את הבתימ מוכר כל ככ מהזמנימ שלפני המלח מה, אבל עכשיו היא צריכה לה תגל אליו מחדש. עבור נהר ולוי, תלמידי בתי ה פר הי ודיימ באזור, החזרה הביתה היא מ ע של רגשות ותרימ ומשלימימ; מלא געגועימ, חששות וגמ ציפייה. נהר שטרית, ילדה חכמה ופעלתנית וחצי, עולה לכיתה ו' בבית 11 בת ה פר נתיב מאיר במעלות. היא מודה בכנות: "תמיד יש דאגות בהתחלות חדשות. לא חזרתי לבית ה פר הקודמ שלמדתי בו, כי אמא חשבה שיהיה לי טוב יותר להתחיל מחדש. השתניתי מאוד בזמנ הפינוי". במהלכ המלחמה עברה משפחת שט רית לשדה אילנ. "בבית ה פר שמ היו יותר לימודימ, וזה היה קצת קשה. אבל הייתה שמ מכולת, והיו הרבה יותר חב רימ. עכשיו אינ לי בכלל חברות בש תולה, אינ פה אנשימ, וגמ אינ מכולת". הפרטימ הקטנימ והיומיומיימ מצי פימ אותה. "הכי התגעגעתי לבית שלי ולאוטו גלידה", היא אומרת בקול רועד ומשתפת בזיכרונ של ילדות רגילה שנקטעה באחת, ועכשיו עליה לבנות לעצמה מחדש תחושה של בית וביטחונ. הקטנ של נהר, לוי (, חוזר לבית 9) ה פר הקודמ שלו במירונ, בראשית. גמ הוא, כמוה, נע בינ תחושות שו נות: "אני קצת חושש לחזור, כי הרבה זמנ לא הייתי שמ, ואולי הגיעו תל מידימ חדשימ ולמדו דברימ שאני לא יודע. אבל אני מתגעגע לכל החברימ שלי, וגמ למלמד שלי. אני מאמינ בעצמי ויודע שאוכל להתגבר". מה היה ההבדל בינ הלימודימ בשדה אילנ לאלה שבבית ה פר שלכ? שנת הלימודים שתיפתח ביום שני תציב )שוב( אתגרים קשים בפני רבים מילדי גם * דור המלחמה אלו שחזרו סוף סוף הביתה, אחרי כמעט שנתיים, מוצפים רגשות מעורבים ולא מסתירים את הפחדים אידית דרויאן־אוחיון