שביעי

22.08.25 | כ"ח באב תשפ"ה | 650 גיליון | 18 המכנה הכי משותף בישראל הוא תחושת סוג ב'; שיש אליטות ומקובלים, ואנחנו לא שייכים. וכשתקשורת מתפרקת מעקרונותיה, מוותרת על בדיקת עובדות ומחליטה להיות שחקן פעיל במחאה, זה מוליד ריאקציות עתידיות 90 צילום: חיים גולדברג, פלאש מתישהו נצטרכ לדבר על הגבה של יונית לוי. זאת שבעבר, ב ופי כתבות מ וימות, הייתה מתרוממת אל על. לעיתימ מלוּוה במבט חמור בר. או נשיפת ייאוש. בתנועה קטנט נה הבנו בדיוק מה חושבת המגישה על התוכנ שזה עתה שודר. הגבה הזאת הציתה לבבות. אנשימ זעמו ממש. מילא אמ פרשנ יושב באולפנ ומכריז בגלוי מה הנ דעותיו. קורא לעצור את הכיבוש או ל פח את יו"ש. ככה זה. מרגיזה אותנו התחושה שעושימ עלינו קטע. שמדברימ אל התת מודע שלנו. הגבה הזאת היא נחלת העבר, משומ שכיומ כבר אינ אפילו מראית עינ. כמעט בכל ערוצ, הכל טבול בדעו תיהמ האישיות של המגישימ. כתבימ מתיישבימ לתת ידיעה, ומיד פותחימ בדעתמ עליה, במו ר ההשכל. כל המ רצעימ יוצאימ מכל השקימ. גמ במקרימ שבהמ אני מ כימ לגמרי עמ דעתו של השדרנ - אני מכבה את הטלוויזיה )אלא אמ אני יושב בתוכה, ואז זה מעט יותר מורכב(. מטה החטופימ יכול להכ ני כמעט כל מ ר לתקשורת המיינ טרימ. יחצ"נ שמנ ח הודעת בשמ המטה יודע שד בריו יעברו במלואמ וימו גרו כחדשות. פשוט, כתבימ שמ קרימ את המחאה מר גישימ במקרימ רבימ חלק ממנה. כמהימ להצלחתה )וזה אנושי ומובנ(, ומעבירימ אוטומטית את ההודעות למערכות. מר בית ההודעות מתפר מות כמו שהנ, או בשינויימ קלילימ. ביומ ראשונ )"יומ העצירה"( הודיע שאל רחבת מוזיאונ 19:36 המטה בשעה אלפ מפגינימ. כע 125 ת"א הגיעו כבר 20:10 אלפ. ב 220 : דקות עידכנו 12 בור אלפ איש. חצי שעה 300 הודיעו על אלפ. ככ התקבע בדיווחימ. 400 - חלפה פניתי לדובר המשטרה, נ"צ אריה דורונ. הוא השיב שהמשטרה בכלל לא מ רה הערכה )כנראה נכוו יותר מדי פעמימ בנושא הזה, שאינ רגיש ממנו(. אז התקשרתי למי שמ ר את ההער כה, יועצ המטה ליאור חורב. הוא ה ביר שנשענו על צילומי רחפנימ, והשוואות לאירועי עבר. ני יתי אותו, והודעתי בביטחונ שאי אפשר להכני לתא השטח אלפ. חורב הודה שאכנ ניתוח 400 הזה , וזו 400 הרחפנימ הצביע על פחות מ מעינ "הערכת אצבע". ולמה זה בעצמ משנה? ברור שהייתה הפגנה מרשימה. מפגנ ולידריות עצומ. עובדתית, מאות אלפימ יצאו לרחובות, במטרה טובה. אני לא מ כימ איתמ, חושב שהמ טועימ לגמרי במטרות וב מ רימ, אבל גמ איני רואה טעמ בטינו פימ והשחרות עליהמ )כלומר, איני שר בממשלה(. אז מה העניינ? שכל מה שקורה במדינה הוא במובנ מ וימ ריאקציה לעיוותי עבר. המכנה הכי משותפ בישראל הוא תחושת וג ב'. זאת שבנימינ נתניהו רוכב עליה בהצלחה כה רבה. התחושה שיש בישראל אליטות, שבט שולט, המקובלימ, ואנחנו לא שייכימ. וריאקציה כזאת, מטבעה, היא בוטה ומוגזמת. לכנ הרפורמה המשפטית קו דמה בצורה המעפנה שבה קודמה. לכנ ח ידי נתניהו מרשימ לעצממ הומור וולגרי ונמוכ )"איפה הייתמ כשארצ נה דרת?"(. וכשתקשורת מתפרקת מעקרו נותיה, מוותרת על הצורכ לבדוק עובדות ומחליטה להיות שחקנ פעיל במחאה, זה מוליד את הריאקציות העתידיות. זה בכלל לא משנה אמ המחאה מוצדקת, מתבקשת, הכרחית. וזה בטח משנה במחאה שעמו ה ככה במ רימ שמאלניימ, בשו נאי דתיימ, באג'נדות פוליטיות מובהקות. אנחנו גמ ככה בדרכ לאמריקניזציה, למצב שבו לכל קבוצה יש תקשורת משלה שמשקפת רק את ערכיה, ואינ החלפת דעות או ליבונ מחלוקות. והדרכ לשמ, מי • כמוכמ יודעימ, רצופה באחלה כוונות. akiva333@gmail.com עקיבא נוביק שיחת מזנו ן