שביעי

15.08.25 | כ״א באב תשפ"ה | 649 גיליון | 32 שנה מחול. 15 ובעבר לימדתי במשכ אהבתי להיות מורה, כי זה אומר לה פעיל ולהרקיד אנשימ". לפני עשור, בעקבות מ יבה יישו בית מוצלחת שבה שימשה כדי.ג'יי, עמ מחשב ביתי ותוכנה חינמית, באה הבקשה הראשונה לתקלט בבת מצ ווה. משמ קצרה הדרכ לקור מקצועי וכני ה משמעותית לתחומ שעוד היה בחיתוליו עבור נשות המגזר. "אני מופיעה בבת מצוות, במ יבות נשימ ובכל מקומ שאליו צריכ לה ביא מוזיקה ושמחה. אני משתכללת עמ השנימ, ולומדת לעבוד בצורה מדויקת ולשימ את השיר הנכונ בזמנ הנכונ. זה האושר שלי, והאמת היא ."12 שאני עדיינ קצת ילדה בת הורמו גבות כשבחרת במקצוע הזה? "ההלמ הגדול היה שהתחלתי לימו שנה", נזכרת מאכ 25 די מחול לפני בחיוכ, "אז באמת לא ידעו איכ לא כול אותי, כי אני באה מבית אקדמי מאוד - מחשבימ, פ יכולוגיה, חינוכ. המעבר משמ לעמדת הדי.ג'יי כבר לא היה נורא. "מה שכנ, במהלכ המלחמה תקלטתי במ יבת שבע ברכות של אחד החיילימ שישנ אצלנו בקיבוצ, וקיבלתי תעודת הוקרה מהצבא. כשבעלי שלח את הת מונה בקבוצה המשפחתית, אבא שלי כתב לי הודעה מרגשת שאני מביאה הרבה שמחה. מבחינתי זו הייתה מעינ חותמת רשמית שבחרתי נכונ". עבודת הדי.ג'יי נראית קלילה וזו רמת, אכ השלוש מעידות כי לרגע שבו מתחילימ לתקלט קודמות שעות ארוכות של הכנה י ודית ומדוקדקת. "יש הילה מ ביב, וזו באמת עבודה מגניבה, אבל יש בה גמ הרבה מאוד אחריות", מבארת מאכ. "אני מתכו ננת לכל אירוע בכובד ראש. חשוב לי להיות שליחה טובה של שמחה, וברגע שאני מפעילה את המוזיקה - מגיע הרגע שלי; אני באורות, ויש לי ייעוד ברור לשמח. אני מרגישה שהקדוש ברוכ הוא איתי, וככ האירועימ עו ברימ בשלומ ובשמחה". ראובנ: "אני בקשר מקדימ עמ בעלי השמחה, כי אני רוצה להבינ איזו מו זיקה ואיזה גנונ בדיוק המ רוצימ. אני עושה עבודת הכנה בבית, וכנ, זו באמת שליחות אמיתית של שמחה. א ור לי לבוא כבויה או עצובה. כדי שאירוע יצליח, אני חייבת לבוא עמ אנרגיות. אני לומדת את הקהל ומ תאימה את עצמי. זה ממש לא מ תכמ ."Play רק בללחוצ עדונ מ כימה: "אני מתרגשת מכל אירוע כאילו הוא שלי. אמ לא אתרגש לפני, תהיה בעיה. אני לא לוקחת שומ אירוע כמובנ מאליו, ומשקיעה מאוד כדי שהוא יצליח. אני ממש עושה תחקיר מקיפ כדי לבוא מדויקת. אחר ככ אני יכולה להביא את עצמי, כי כמו שאני פצצת אנרגיה בבית, בכי תה או בחדר המורימ, ככה אני גמ באירועימ". "באים לשמוח, לא להתפרק" יש על הדתיימ טיגמה של אנ שימ כבדימ ורציניימ. המ משתפימ פעולה? "הציבור הדתי אוהב לשמוח, ואנ חנו רואות את זה", פו קת עדונ. "הוא ממש חי ונושמ את הרחבה. במיוחד הדור הצעיר. מובנ שיש את המאפיינימ של המגזר וגמ את ה גנונ של כל חברה או קהילה, אבל כל הר חבות מלאות ושמחות". ראובנ: "הציבור שלנו לא בא לה תפרק, אלא לשמוח. יש בזה מימד של קדושה. בעזרת השמחה הזו אנ חנו מגלימ את הפנימיות שלנו, וגמ מדליקימ אצלנו את השמחה הפנימית. אני חושבת שזו דרכ גבוהה לעבוד את השמ". מאכ: "אנחנו דור של גאולה, ואני מרגישה את זה גמ כאנ. עמ הנשימ, ובמיוחד הנערות הצעירות, אינ צורכ ביותר מדי הפעלות והכוונות. ברגע שנוצר הקליק ואני שמה את השיר הנכונ, השמחה פשוט מתפרצת. אני • מרגישה שזכיתי להיות חלק מזה". במהלך המלחמה תקלטתי בשבע ברכות של חייל, וקיבלתי תעודת הוקרה מהצבא. אבא שלי כתב לי הודעה מרגשת שאני מביאה הרבה שמחה. מבחינתי זו הייתה מעין חותמת רשמית שבחרתי נכון "הייעוד שלי הוא לשמח". ראובן בפעולה צילום: עטרה גרסטל