שביעי

08.08.25 | י"ד באב תשפ"ה | 648 גיליון | 46 אפסים, נמאסתם רציתי לכתוב על עניינימ קלילימ, אבל במדינה כמו יש ראל קצת קשה לחיות בלה לה לנד. לפעמימ זה מבא , אבל זה כנ ראה מה שמייחד אותנו. הבת שלי שאלה אותי איכ יכול להיות שיש בארצ לב בעד העז תימ. מיד אחר ככ ראיתי בפיד שמוזיקאי שאני מכירה מפר מ הופעת התרמה למענ תושבי עזה. כבר כמה פעמימ שקלתי לה יר את החב רות ולבקש מהאלגוריתמ להפ יק להראות לי את הפו טימ שלו; מפליא אותי איכ גאונ מוזיקלי יכול להיות כזה טמבל, אבל מתברר שיש לו די בור מקובל בברנז'ה. באוקטובר, 7 אחרי קרובת משפחה שלי תרמה לעמותה לרו פאימ עזתימ, וכש יפרתי לאנשימ המ הזדעזעו. זה היה קי צוני מאוד בימימ ההמ, אבל הנה - עברו כמעט שנתיימ, ועכשיו זה נהיה חלק מהנורמה. הנה הטק ט להזמנה של מופע שהתקיימ הש בוע בבית רדיקל בתל אביב: "בימימ שבהמ האלימות וההר היומיומי נראימ אינ ופיימ, אנחנו מזמי נימ אתכמ לבטא עמדה אנושית ב י ית וחד משמעית נגד ההרג המתמשכ בעזה ונגד מציאות שדנה את שני העמימ החיימ במרחב למעגל אלימות ח ר מוצא. "התקשורת הישראלית מטשטשת את הזוועות היומיומיות, ורצפ האירועימ הבלתי פו ק ממ כ את התודעה ומקהה את הרגש אל מול החורבנ המתמשכ. ערב זה נועד להשמיע קול רמ וברור בעד הפ קת אש מיידית, עצירת ההרג ההמוני של הפל טינימ, חזרתמ הביתה של החטופימ וחידוש הא פקה ה דירה של מזונ, מימ, דלקימ ומוצרימ חיוניימ אחרימ לאזרחי הרצועה". בד בבד, חתמו עשרות אומני תרבות על "הצהרת קהילת התרבות: עוצרימ את הזוועה בעזה", ביניהמ חוה אלב רשטיינ, גידי גוב, יעקב גלעד, א תר שמיר, צרויה שלו, צרויה להב, א פ אמדור קי, אושיק לוי, יהלי ובול, חמי רודנר וגל אוחוב קי. "אנו, אנשי ונשות תרבות ואומנות בישראל, מוצאימ את עצמנו נגד רצוננו וערכינו שותפימ כאזרחי ישראל לאח ריות לאירועימ המחרידימ ברצועת עזה, ובפרט הרג ילדימ וב לתי מעורבימ, הרעבה, גירוש אוכלו ייה והח רבה ח רת תוחלת של ערי עזה. אנו קוראימ לכל מי ששותפ לקבי עת מדיניות זו והוצא תה לפועל - חדלו! אל תיתנו הוראות בלתי חוקיות, ואל תצייתו להנ! אל תבצעו פשעי מלחמה! אל תזנחו את עקרונות המו ר האנו שי ואת ערכי היהדות!". גמ אנשי התרבות האלה מאמינימ שהפ קת המלחמה תוביל להחזרת החטופימ, והג דילו לעשות ולהתייח לערכי היהדות. רק חבל שהמ מתבלבלימ בי ניהמ לבינ ערכי הנצרות המורימ לתת את הלחי השנייה, לעומת ערכי היהדות שמצווימ "הקמ להורגכ השכמ להורגו". לה אז ניסיתי ביר לבת שלי את הצד השני, כי לגמרי יכו לתי להיות אחת מאלה שחתומימ על השטות החדשה הזו. לפעמימ יש רגע שבו אני קצת מצטערת שאני כבר לא בצד של המגניבימ, הנאורימ ויפי הנפש, אבל ה"חרטה" נמשכת רק רגע קצר - כי אני בוחרת בדעת התורה והאמת. באופנ לא מפתיע, הה בר שלי לא הח זיק מימ. היא הקשתה, ובצדק. השאיפה של אנשי התרבות היא במקרה הטוב מנו תקת ותמימה, ובמקרה הרע עוכרת יש ראל ומ וכנת מאוד ליושביה. מה לעשות שאי אפשר להחזיק בחבל בשני קצותיו. או כמו שאמר הצדיק עידנ עמדי: "תיכנ ו רגע למנהרה. תילחמו יומ אחד כמו עש רות אלפי מילואימניקימ - ואז תחתמו על • עצומות. אפ ימ, נמא תמ". לגמרי יכולתי להיות אחת מאלה שחתמו על השטות החדשה. לפעמים אני קצת מצטערת שאני כבר לא בצד של המגניבים, הנאורים ויפי הנפש, אבל אני בוחרת בדעת התורה והאמת sharonroter@gmail.com Shutterstock איור: שרו ן רוטר סוגרת שבת