שביעי

08.08.25 | י"ד באב תשפ"ה | 648 גיליון | 20 בעיתון שבו עבדתי נשלחו תמיד צוותים לתעד חרדים לא עומדים בצפירה. במה בעצם הם שונים ממי שאינם מכבדים את ט' באב? אלו ואלו מכריזים שאין להם חלק ביום האבל של הזולת 90 צילום: צפריר אביוב, פלאש עמ כני ת הצומ, בליל תשעה באב, התיישבתי על מדרכה בפינת הר חובות עזה ובלפור. מה שקורימ מאהל החטופימ הירושלמי. שמענו את מגילת איכה, קרוב מאוד למקומ שבו התרחשה. יש משהו עוצמתי בקריאת מגילה ברחוב, בינ ישראלימ זרימ. לקראת פרק ב' הגיעו צועדימ מצעדה למענ החטופימ. קבוצה גדולה, עמ דג לימ ושלטימ. חלקמ הצטרפו, רבימ אח רימ פשוט עמדו ברחוב בינ המתאבלימ והתייח ו לאירוע כאל המשכ ההפגנה. דיברו, פטפטו, קצת הפריעו לשמוע את המגילה. קצתמ הבחינו במתפללימ שמתאמצימ לשמוע, ומשכו בכתפיימ. מהצד זה נראה היה כאילו הקריאה לא נוגעת להמ. המ לא פה בשבילה. כשני יתי להתקדמ לעבר הקו רא, נזכרתי בתשעה באב של . באחת מתנועות הנוער 1934 ה וציאלי טיות יצאו באותו לילה למחנה קיצ, וברל כצנל ונ שמע והזדעזע. ההוגה החילוני ישב וני ח כתב אישומ חריפ ששמו "חורבנ ותלישות": "מה ערכה ומה פּריה של תנועת שחרור שאינ עמה שורשיות ויש עמה שכחה?", שאל בכאב. "האומנמ תש כוחנו לחיות ולהחיות את מלינו, להעמיק בתכנמ, למלא אותמ רוח הדור וצרכי הדור? האומנמ אינ אנו מ וגלימ אלא להשתמש ב מלימ שאולימ בהקפה, ב מלימ שאינ עממ לא העתקה וחיקוי? האומנמ אינ אנו מ וגלימ אלא לחיימ תלושימ, לתרבות תלושה ול מלימ תלושימ?". את הדברימ האלה כתב כצנל ונ לפני שנה, וזעקתו אודות "מי שאינ 90 יותר מ להמ חוש לאוצרות הרוח של האומה, ל מלימ הי טוריימ, לערכימ תרבותיימ" מהדהדת היומ שבעתיימ. שיפרתי מיקומ, והמשכתי 4 לעקוב בטלפונ אחר פרק המחריד. מה בעצמ אני רוצה מהמ? הרהרתי. המ לא מרגי שימ חלק מיומ האבל הזה. זכותמ לא לזכור את בתי המקדש. אולי מעדיפימ בלי. ובכלל, מה אני רוצה מחייהמ ומ חיי קוראיי? אחי, הלכת לשמוע מגילה בקהל מעורב, ברחוב, באירוע אקלקטי, מה חשבת שייצא? האמ אינ קצ וקצה לטרחנותכ, עקיבא? בפרק החמישי והאחרונ נזכרתי בימימ שבהמ עבדתי בעיתונ יומי נפוצ. מדי שנה היו נשלחימ צוותי צילומ לכיכר השבת, לתעד חרדימ לא עומדימ בצפי רת יומ הזיכרונ. במה בעצמ המצולמימ ההמ שונימ ממי שאינמ מכבדימ קריאת מגילה? או ממי שפותחימ מ עדה בליל ט' באב? אלו ואלו מכריזימ שאינ להמ חלק ביומ האבל של הזולת, אלו ואלו בצפצופ מצפצפימ על ציפור הנפש של קבוצה אחרת. בזמנ "אלי ציונ ועריה" נזכרתי ששנה אחת ירבתי להוראה ממערכת העיתונ, ללכת לגנ אקר בליל יומ השואה ול צוד בחורי ישיבות ממנגלימ. ה ברתי לעורכ הנזעמ שהמצלמות שלנו יוצרות את האירוע, ובלעדינו זה פשוט עוד ערב רגיל מבחינתמ. אמ אנחנו העי תונאימ נפ יק לעשות מזה קנדל, לא יהיה קנדל. כבר ידוע ומפור מ ה יפור על נפוליאונ, שהגיע בליל ט' באב לבית כנ ת, וכמו במע שייה ח ידית ע י ית התפעל לראות יהודימ יושבימ על הקרקע ומ שנה. "רק 1,700 תאבלימ על אירוע בנ עמ שיודע לבכות על עברו, לאחר זמנ כה ממושכ, יוכל לשרוד גמ את העתיד הקשה ביותר", אמר אותו גוי כביר. איש אינו יודע אמ נ"ב באמת נקלע לבית כנ ת. אולמ ברור שבזמנ המצביא הצרפתי ישבו יהודימ על הרצפה ואמרו קינות, כמו בזמנ מוחמד, ובימי צלאח א דינ וניקולאי ורוזוולט )שניהמ(. זה ה יפור שלנו, וכיוונ שאחזנו בו כה חזק, ועודנו נאחזימ, הוא נכונ וחי • מתמיד. akiva333@gmail.com עקיבא נוביק שיחת מזנו ן למצולמים אין קשר לנכתב, ויש קשר לעם. שדרות, השבוע