שביעי

01.08.25 | ז' באב תשפ"ה | 647 גיליון | 46 איפה הייתי בהתנתקות תשעה באב שנה 20 מתחבר כבר להתנתקות מגוש קטיפ. כמו ביומ הזיכרונ, שבו רואימ עדויות ו רטימ על חיילימ גיבורימ ומ שפחותיהמ השכולות, ככ במוצאי שבת וביומ ראשונ נחזור לתיעו דימ מהזמנ הנורא ההוא ובוכימ על החורבנ. השנה התיישבתי לבינג' של ה ד רה התיעודית החדשה "איפה היית בהתנת . אולי 11 קות?" בכאנ זו פרפרזה על "איפה היית כשרבינ נרצח?" או "איפה היית כשמ גדלי התאומימ נפלו?", או אולי על המשפט שחזר על עצמו בהפג נות, אבל מצידו השני של המתר . זו צפייה לא קלה ולא לבעלי לב חלש, ולא משנה איפה היית בהתנתקות - בנ ווה דקלימ, חומש או תל אביב. הפרק הראשונ, "ההחלטה", מתאר את התהליכימ שהובילו למהלכ. הצפייה בו הז כירה לי קצת את האק פוזיציה ל רט אימה; אתה יודע שהולכ לק רות משהו נורא, אבל עדיינ מחפש נקודות להיאחז בהנ שי בירו את או יג רמו לכ להרגיש שאולי הדברימ י תדרו ב ופ. יש איזו תקווה שהטענות משני הצדדימ י פקו רציונליזציה שבדיעבד תוכל לנחמ או לתת מעט שלווה. אעשה לכמ פוילר: זה לא קורה. בצפייה בפרק השני, "הביצוע", כבר נשברתי, בכיתי ונותרתי עמ ראמה בלב למשכ זמנ רב. כאחת שלא הייתה שמ ולא עקבה באדיקות, שבר אותי לראות את הדמעות של אחיי ואחיותיי - תוש בימ וגמ חיילימ, ב יטואציה שבה כולנו היינו קורבנ במזבח החורבנ. לא היו מנ צחימ, וכולנו הפ דנו במלחמה בינינו. אכזרי ובלתי יש אוקסימורון אפשרי בינ הרצונ להילחמ על הערכימ, לבינ הני יונ לא לפגוע אחד בשני או לזרוק את התינוק עמ המימ, לגרומ למלחמת אחימ ולשבור את כל מה שב נינו. הראיונות עמ התושבימ, החיילימ המבצעימ, הרבנימ וההנהגה הצבאית והמדינית, וההתבוננות בפר פקטיבה של אז והיומ, משק פות את המציאות שבה אנחנו חיימ. " ר ו את האנשימ עמ הער כימ של עצממ", אמרה תהילה פרל על פינוי עמונה ו יכמה במשפט אחד את הטרגדיה המ תמשכת. השלישי הפרק והאחרונ, "השבר", העלה ציפייה ל" ופ טוב, הכל טוב", או לפחות למ קנה ברו רה, אבל פגש במציאות המת כלת של התוצאות הקשות ברבות השנימ )מלחמות, אלימות, חו ר אמונ, התאבדויות( ובטראומה שנותרה לדור השני שמרגיש עד היומ מנותק, ללא מש ענת, בלי חלומ. באוקטובר 7 טבח מהדהד עמ התיעוד מההתנתקות, ולפעמימ קשה להבינ תוכ כדי צפייה מה הוא מה. יוצ רי ה דרה שאפו לייצר מ מכ אובייקטיבי לשני צידי המפה הפוליטית. איני יודעת מה יגיד צופה בעל דעות שמא לניות. קשה לומר אמ ירגיש שהוא מוצג שמ. המונח "דמוקרטיה", שהפכ בהתנתקות לח ר משמעות והמשיכ להידרדר בתקופת הקורונה, במלחמה מול הרשות השופטת ועד למחדל הנורא, רק הוכיח לי את השבר העמוק שאנחנו חווימ כבר שנימ מול ההנהגה ומול האויב הקשה והאכזרי שעומד נגדנו. מה שקרה בישראל בתשעה באב לפני שנה, הוא פצע שנפתח מחדש בכל 20 פעמ שנדמה כי הוא קצת מתרפא - ומ זכיר לנו שאינ לנו על מי להישענ, אלא • אלא על אבינו, אבינו שבשמיימ. כאחת שלא הייתה שם ולא עקבה באדיקות, נשברתי, בכיתי ונותרתי עם ראמה בלב כשצפיתי בדמעות של אחיי ואחיותיי - תושבים וגם חיילים - בסיטואציה שבה כולנו היינו קורבן במזבח החורבן sharonroter@gmail.com 90 צילום: נתי שוחט, פלאש שרו ן רוטר סוגרת שבת