שביעי

01.08.25 | ז' באב תשפ"ה | 647 גיליון | 34 "מה דביר זכר? את הדיונות?". משפחת לישה בנווה דקלים דעת הקהל, כמו גלי צה"ל? "הוא ביקש לחשוב, ולאחר זמנ מה חזר אליי ואמר 'עמ תמונת המצב אני מ כימ איתכ, אבל לא עמ המ קנות. אנחנו חלק מעמ ישראל שיש לו קצב משלו. נעבוד מבפנימ וב ופ זה יקרה ונצליח'. עמ התובנה הזאת הוא הת גיי ". בבוקר השבת השחורה הת גוננה משפחת לישה מפני מטחי הטילימ של חמא . היא עוד לא ידעה שזו מלחמה שפרצה, ובעיקר לא שדביר כבר אינו בינ החיימ. הוא שירת במוצב מוכ לחופ זיקימ, ולמרות שירד ממשמרת הלי לה, הצטרפ לחבריו במהירות כשהבינ שיש חדירת מחבלימ. תחילה יצא לב דוק את מקור הירי עמ נשק, ציצית מתבדרת ומדימ חלקיימ. לאחר מכנ הצטרפ לכוח שיצא אל החופ, חתר למגע וה תער - עד שנפגע ונהרג. "עד מוצאי שבת לא ידענו ולא חשדנו בכלומ", מ ביר ני נ. "במו צאי שבת ראיתי הודעה מבית החולימ ברזילי שהייתה ככל הנראה ממוענת לדביר - הודעה לקונית למי שמ גיע למיונ. אמרתי לנאוה שהוא בטח נפצע, אז נ ענו לבית החולימ, אבל לא מצאנו אותו. כשהצוותימ התחמקו ולא ה בירו לנו איפה הוא, הבנו. כע בור זמנ קצר הגיעו המודיעימ, ובישרו לנו בצורה רשמית שדביר נפל". אחרי ההתמודדות עמ חורבנ הבית האישי וחורבנ חבל קטיפ כולו, כעת נאלצו במשפחה להתמודד עמ א ונ נו פ ששילב בינ הפנ האישי ללאומי. "הבנו שדביר הוא מתנה שקיבלנו מי שנכנ ה לתמונה בשלב הזה הייתה עדי משילקר, עוב מכפר מימונ, 25 דת וציאלית בת שמלווה משפחות שכולות בעמותת משפחה אחת - ארגונ ה יוע המר כזי לנפגעי טרור. "נכנ תי לתפקיד רק כמה שבועות קודמ לכנ, והיינו משפחות 1,000 צריכימ להגיע לכ שנכנ ו למעגל השכול", היא נזכרת. משפחת לישה הייתה מהראשו נות שעדי פגשה. "העובדה שגורשתי מכפר דרומ ייעה בשבירת הקרח. הצגתי את עצמי, נאוה יפרה לי על דביר והקשר בינינו התהדק. מאז, גמ נאוה וני נ ובעיקר הילדימ מגיעימ לפעילויות של משפחה אחת, ואנחנו עומדימ בקשר רצופ. "עד היומ אנחנו מקבלימ חיבוק חזק מאוד מעמ ישראל - מהמשפחה, מח ברימ, מהיישוב שלנו, מצה"ל וגמ מעמותות וארגונימ שמלווימ אותנו בכל מיני צמתימ. למשפחה אחת יש מערכת מדהימה שעוטפת אותנו מכל הכיוונימ והמ הפכו להיות חלק מהמ שפחה שלנו". מנקודת מבטמ הטרגית, בני הזוג לישה רואימ את התהליכ שעברה ישראל שנה, ובמיוחד 20 מאז אותו קיצ לפני באוקטובר. 7 מאז טבח "יש תיקונ בעמ", קובע ני נ, המ למד בתלמוד תורה באשקלונ. "יש בריאות נפשית טבעית שפורצת, ואיש בא לעזרת אחיו, אבל הקושי הגדול הוא בחלק מערוצי התקשו רת ובמערכת המשפט. זה אפיק שבו אנחנו, כציבור מאמינ, צריכימ להש קיע ולפעול בו. רק ככ נוכל להוביל לשינוי אמיתי בחיבור לזהות היהודית ולארצ שלנו". אותו חיבור מוביל את נאוה בע בודתה החינוכית. עמ רב בית ה פר שפיר, הרב אלחננ גינזברג, י דה מיזמ בשמ "אני שייכ לעמ", במ גרתו מת חברימ התלמידימ למושגי יהדות וארצ ישראל, בתקווה שהמיזמ יפרוצ לכל מו דות החינוכ בארצ וגמ בתפוצות. "בתחילת המלחמה הייתי בטוחה שכולמ הבינו מי אנחנו, מי האויבימ שלנו ומה צריכ לעשות", היא משתפת. "אבל אחרי כמה חודשימ, הבנתי שלא כולמ למדו את הלקח, ושיש לנו עוד דרכ לעבור. רוב העמ התפכח, ובכל זאת, גיליתי שיש קולות וצלילימ אח • רימ. זה היה שבר שני עבורי". בכל יציאה מהגוש ראינו קיבוצניקים מהיישובים הסמוכים, עם שלטים שמכנים אותנו 'מכשול לשלום' וקוראים לנו 'לחזור הביתה'. חשבתי לעצמי איך הם לא מבינים שאנחנו כאן כדי שהמלחמה לא תגיע אליהם המחיר הכבד < שנימ. היינו כל ככ רוצימ יותר, 21 ל אבל על מתנות אומרימ תודה", אומ רת נאוה. "ני ינו להבינ מה השמ רוצה מאיתנו. עד אותו רגע היינו קנאימ לפרטיותנו, אבל כשדביר נהרג הבנו שזה לא ה יפור הפרטי של המשפחה, אלא קורה משהו גדול יותר שבא להעלות אותנו קומה כעמ. הפ נמנו שזה שבר גדול שאנחנו אמורימ לעלות ממנו". "המטרה שלנו היא שהמשפחות יר גישו שרואימ אותנ, שיש להנ מקומ שבו אפ אחד לא מ תכל עליהנ בצורה מוזרה או מרחמ עליהנ. שמותר להנ גמ לשמוח ולצחוק, וגמ להתפרק ולבכות, בעיקר כי הנ בינ אנשימ שיודעימ מה עובר עליהנ". "הפעילות עמ משפחה אחת עוז רת לנו ולילדימ, ונותנת לנו הרבה כוח", אומר ני נ, ונאוה מו יפה כי צילום: באדיבות המשפחה