שביעי

01.08.25 | ז' באב תשפ"ה | 647 גיליון | 22 מהתקופה הרעה ההיא כדאי ורצוי להפיק את לקח העצמאות האידיאולוגית. לא למהר להתלהב ממנהיג כל יכול שדורס ומעצב לצרכיו, וסביבו גמדים שצועקים אמן בעיניים עצומות. גם אם הוא "משלנו" 90 צילום: פלאש שנה ה תובבתי 20 בקיצ לפני ברחבי ירושלימ עמ חולצה קרו עה שעליה כתוב "הזקנ הכ יל מורד במלכ, מיהו?". הייתה תחושה שאריאל שרונ הוא כל יכול; גדול יותר מהמפלגה, מהקואליציה, מהממשלה, ובטח מהמפגינימ. היינו בעיניו כחגבימ. יעברו שנימ עד שהמרדנות והעצמאות יהפכו לאות כבוד פוליטי. 2005 של קיצ עוזי לנדאו, גלעד ארדנ ונתנ שרנ קי מתגאימ בככ עד עצמ היומ הזה, ובצ דק. לעומתמ, מרבית הכבשימ שהלכו אחר שרונ התנדפו מהמערכת הציבורית, חלקנ בבושת פנימ. יש דינ וגו'. שנה אחרי, בשבוע שעבר 20 התייצב אחד המועמדימ לרא שות ועדה כלשהי לשימוע פו מבי בערוצ מקורב למנהיג. הוא בא מוכנ, ומיד בפתיחה קיבל על עצמו עול מלכות. "ברור לי לחלוטינ שת פקידי להיות הזרוע הארוכה של ראש הממשלה!", הצהיר בבחינת ועשית ככל אשר יורכ. מהתקופה הרעה ההיא כדאי ורצוי לה פיק את לקח העצמאות האידיאולוגית. לא למהר להתלהב ממנהיג שהוא כל יכול במפלגתו, שדור ומעצב אותה לצרכיו, ו ביבו גמדימ שצועקימ אמנ בעיניימ עצומות. מרטוטימ שכאלה המ חורה גרועה, גמ כשהמ לוכחימ את פנכתו של מנהיג "משלנו". במאקרו, בה תכלות רחבה, הגירוש מגוש קטיפ ימנ את תחילתו של שינוי גדול בחב רה הישראלית. הציונות הדתית שנה לקבוצה בולטת 20 הפכה במרוצת ומובילה, אליטה, ו ביר שהזרעימ נזר עו שמ, במאבק הכתומ. במבחנ הנורא והפושע שהועמדה בו, ובהחלטתה לא לקרוע את החבל. כשאנשי גוש קטיפ יצאו בראש מורמ מבתיהמ, או נגררו מהמ בכוח על ידי אחיהמ, בעודמ מ ננימ "רק לא מלח מת אחימ", המ ימנו משהו עמוק מאוד. אינ עוד קבוצה ישראלית שעמדה בכזה ני יונ. עוד שינוי ש פק אמ הבנו בזמנ אמת את עוצמתו הוא מה שקרה לר בימ מ"הנוער הכתומ". היח ה פקני להנהגה הרבנית החל לנבוט שמ. מול רבנימ שה תובבו עמ אפוד זוהר שעליו הכיתוב "רב", מול הצהרות ונאומימ לא אחראיימ, מול מחלוקות שהתנה לו בצורה מאוד לא רבנית. הדור ההוא ראה הכל, ומשהו בו החל להשתנות. צמח שמ משהו, איכ אומרימ בישיבות הקו, יותר בריא. "האהבה לא ניצחה, גמ לא הרוח", שר לימימ חננ בנ ארי בהתייח ל י מת המאבק. ואילו אני הק' חולק עליו. נכונ שטקטיקת המאבק כשלה. האהבה וה אלפ 100 . ממלכתיות לא הצילו את הגוש דפיקות על דלתות עמ עגבניות שרי לא ה פיקו כדי לבלומ את העקירה. ואולמ, הרוח לגמרי ניצחה. חברימ שלי, שהיו על הגג בכפר דרומ, הושמצו והוקעו, המ היומ קצינימ ביחידות מובחרות ואנשי מעשה. מי שנכלאו בכפר מימונ, ולא פרצו את גדרותיו, ויתרו על הגוש אכ ייתכנ שה צילו בככ את צה"ל והמדינה, והביאו לככ שהצבא לא יופעל יותר ככ נגד יהודימ. האהבה חייבת לנצח, פשוט כי אינ ברירה אחרת. צריכ להילחמ בשונאימ עמ נבוט גדול, וגמ לדבר ברכות. אני מאמינ ש וכני שנאה )"הדתיימ המ אוכלי מוות" וכו', וגמ מפיצי כאו ושנאה מימינ( המ מיעוט. מיעוט מ וכנ, אבל מיעוט. עמ כל מי שלא ניזונ משנאת אחימ, אפשר וצריכ לעשות את מה שכונה בקיצ ההוא "פנימ אל פנימ". עמ שמאלנימ, עמ גבעונימ, עמ חרדימ, ועמ כל מי שאיתנו במשימות הלאומיות. האהבה אולי עדיינ לא ניצחה, אבל אינ לנו את • הפריבילגיה שהיא לא תנצח. akiva333@gmail.com עקיבא נוביק שיחת מזנו ן