שביעי

אליהו גליל יהדות 01.08.25 | ז' באב תשפ"ה | 647 גיליון | 18 90 צילום: חיים גולדברג, פלאש "הדתיים נשארו עם הצער והאבלות ולא השאירו שום מקום לגבורה" ספר חדש שחיברו הרב ד"ר יוחאי מקבילי והרב אביע"ד סנדרס "המסורת התלמודית • מציע שינוי גישה באשר לט' באב הדגישה רק את האסון. מי רוצה להתחבר לדבר כזה?" ט' באב פוגש שוב את המלחמה, והשנה הוציאו הרב ד"ר יוחאי מקבילי והרב אביע"ד נדר פר חדש )"שירה חדשה - ט' באב וא ונות לאומיימ"( שמציע מבט הי טורי, הלכתי ורעיוני מקיפ על ימי האבל של עמ ישראל. "ט' באב איננו רק יומ של צער ובכי", מדגיש הרב מקבילי. "מיד לאחר החורבנ, זיכרונ האבל והצער כלל גמ זיכרונ של ההשראה לגבורה ולתקווה - כפי שהתממשה עשרות שנימ לאחר מכנ, במרד בר כוכבא יחד עמ רבי עקיבא, כשרבנימ גדולימ גמ הצטרפו למלחמה. "אלא שאחרי כישלונ מרד בר כוכבא, החכמימ בבבל עקרו את הממד האקטיבי כדי למנוע ני יונות מרד נו פימ. המ אמרו: אנחנו לא רוצימ השראה מה מרד, ולכנ נעלימ את הגיבורימ הצבאיימ ונ פר מחדש את כל יפורי החורבנ". לדבריו, הגישה הזו הוטמעה לאורכ הגלות: "קיבלנו טק טימ שמקטינימ את המרד ומרככימ את הנחישות למאבק לעצמאות. גמ כיומ, אנחנו שומעימ בתלמוד את יפורי קמצא ובר קמצא, ולא את יפוריהמ של גיבורי מצדה או בר כוכבא. "למעשה, החילונימ קיבלו את התפי ה הגלותית חרדית של ט' באב, ולכנ לא התחברו אליה. המ ורת התלמודית הדגישה רק את הא ונ. מי רוצה להתחבר לדבר כזה? אבל אמ נחזור לשורשימ - נבינ שט' באב הוא יומ שמבקש מאיתנו לא רק להתאבל, אלא גמ להתמלא השראה מנ השאיפה לגאולה אקטיבית. את שניהמ אפשר יחד, כפי שאנו חווימ בימימ אלו את זיכ רונ הטבח גמ כא ונ וגמ כמלחמה הרואית". מהמרד הגדול ועד קינת בארי, הרב ד"ר מקבילי מבקש לקרוא את ט' באב מחדש - לא כזיכרונ גלותי, אלא כקריאה לפעולה לאומית ורוחנית. "אחרי הטבח הנורא, אנחנו שוב חווימ שילוב בינ כאב לבינ גבורה. ט' באב מזכיר לנו שהחורבנ לא נגמר; הוא ממשיכ כל עוד אנחנו נאבקימ על קיומנו. אבל דווקא מתוכ ההבנה הזו נוצרת קריאה להתמ רות, לאמונה ולב ניית מו דות לאומיימ בעלי חזונ רוחני. אלה המו דות של 'למה אנחנו כאנ', כפי שאני קורא לזה". איכה ישבה בבארי ה פר החדש, לדבריו, ייחודי בהיקפו: "הבאנו בו את תפי ת הרמב"מ על בל ורוע, קירות הי טוריות מה מרד הגדול ועד השואה, וגמ את אירועי ימינו. שילבנו קינות מכל התקופות - מאיכה ועד 'קינת בארי' שנכתבה באוקטובר. אפילו קינות כמו זו על טבח קישינב, 7 אחרי שמעוררות לא רק צער אלא גמ זעמ ותחושת 'לא עוד'". יש עדיינ טעמ לצומ על המקדש בימינו? אולי  המוקד צריכ לעבור לחורבנ כפר עזה? "אנחנו אפ פעמ לא מתאבלימ על העבר, אלא על ההווה. בט' באב לא בוכימ על חורבנ המקדש, אלא על זה שהוא לא נבנה בימינו, על זה שח ר לנו בהווה מו ד לאומי מכוננ חזונ וזהות. כשטק י יומ העצמאות ויומ ירושלימ יתקיימו למעלה, על ההר, אז באמת תבוא גאולה. "לפי הרמב"מ, ריבונות יהודית היא לא מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי הכרחי למימוש חזונ של מדינת מופת רוחנית ומו רית. אמ נבינ את ט' באב כיומ של צער על הא ונ לצד השראה מנ הלוחמימ לחירות ציונ, של זיכרונ לצד פעולה, נזכה למימוש התקווה שימימ • אלו יהפכו לימימ טובימ וימי ששונ ושמחה". המוני יהודים בט' באב בשנה שעברה. לא רק אבל, גם תקווה 7 אחרי טבח באוקטובר, תשעה באב מזכיר לנו שהחורבן לא נגמר; הוא ממשיך כל עוד אנחנו נאבקים על קיומנו כריכת הספר