שביעי

11 | 25.05.25 | כ"ט בתמוז תשפ"ה | 646 גיליון סא"ל ט' על רקע הריסות בית חאנון את הביקור במוצב ישראלה התחל נו ב מוכ למעבר ארז, המקומ שאליו 7 חדרו עשרות מחבלי חמא בבוקר באוקטובר. אבל עבורי, הביקור הזה התחיל הרבה לפני כנ. הימימ היו ימי 15 תמוז אב התש "ה, ואני - נער בנ - הייתי ע וק כל אותו קיצ, כמו רבימ מחבריי, במאבק בתוכנית העקירה מגוש קטיפ. בדיוק שנימ חלפו מאז היומ 20 שבו ני יתי להיכנ לגוש בפעמ האחרונה, אכ השוטרימ העלו אותי על אוטובו לקריית גת. אז עוד לא היו ווט אפ, טלפונימ חכמימ ורשתות חברתיות, ובחדשות התעדכנּו אחת לכמה שעות, כשנתקלנו ברדיו או במכר שראה בטלוויזיה מה קורה. כשאבא שלי א פ אותי בדרכי הביתה, שאלתי אותו מה המצב "בפ נימ". המילה הזו ה פיקה כדי לתאר את המקומ שאמנמ לא גרנו בו, אבל בהחלט היה חלק מנופי ילדותי. אבא התחיל ל פר, אבל לא הצליח. זו הפעמ הראשונה שראיתי אותו בוכה. שנימ עברו, ועכשיו, לראשונה 20 מאז, אני חוזר לביקור בחבל עזה. יש 350 לי כבר בת בגיל שבו הייתי אז, ו ימי המילואימ שמאחוריי כמעט הש כיחו ממני התלבטויות שהיו לי בגילה. אני מתעורר משרעפי הזכרונות, ואח רי תדריכ קצר אנחנו עולימ לשיירה הצבאית. אני זוכה להצטרפ להאמר של המג"ד. " פרייט או קולה?", שואלימ אותי החבר'ה שהצטרפתי אליהמ לנ יעה. לוקח לי רגע להבינ שהמ לא צוחקימ, ומתוכ צידנית נשלפות פחיות שתייה המעלות 38 קרה שמותאמות בדיוק ל שיש בחוצ. לשאלתי מהיכנ המ בארצ, הת שובות מגוונות; האחד מישוב בעמק המעיינות, השני מאשדוד והשלישי מראש העינ. האווירה ומחויכת והחול על הפנימ, הרוח החמה ומאות ימי