שביעי

18.07.25 | כ"ב בתמוז תשפ"ה | 645 גיליון | 40 החופש לשרוד המבא ת התקופה של ימי בינ המצרימ כבר כאנ. שיא החומ, הילדימ בחופש, אי אפשר ללכת לימ, פלו תחושת מוע קה שמלווה תדיר. אמהות לילדימ קטנימ - מצד אחד אני מקווה שהילדימ שלכנ בקייטנות עד אמצע אוגו ט, ומצד שני אני מבינה שהקרבתנ את כל המשכורת שלכנ למענ המטרה הנעלה הזאת )ועדיינ, אתנ צריכות 13:00 למצוא ידור מ , וזה כבר בטח 16:00 עד מהמינו (. הילדימ שלי כבר די גדולימ, ואלה צרות של עשירימ. אני מתכוונת באמת של עשירימ - כי אמ בקטנימ צריכ להש קיע משכורת, אז בגדו לימ צריכ שלוש משכו רות. אמ ניקח בחשבונ שאינ לי מועדונ חבר או ה תדרות המורימ, שאני תמ עצמאית שהמדינה אוהבת לזמבר אכ לעולמ לא לצ'פר, אז אטרקציה ב י ית של חוויה שתי משכ שעה וחצי לכל 155 היותר תעלה לי שקלימ לכל הפחות לילד, לא כולל פקקימ, דלק, חניה וגלידה )וזה רק אמ הבאתי עוד שתייה וחטיפימ מהבית(. בכל שאר הזמנ, כשהמ לא רבימ באוטו, המ רבימ בבית ומרוחימ על ה פה עמ המ כ ביד. אני מנ ה להילחמ בתופעה, אבל מרגישה ממש טיפשית לנזופ בהמ כשאני בעצמי דבוקה לט לפונ. מדי פעמ אני מצווה בקול תקיפ - ל גור את המ כ! אבל אז המ שואלימ "אמא, מה נעשה? חמ, אי אפשר להיכנ לבריכה, וכל החברימ שלנו באילת". אני עונה את התשובה החינוכית: תשתעממו, תבהו, תשחקו משחק קופ ה; ויודעת בלב שזה לא יחזיק מימ. גמ אמ אתעקש ואוציא אנרגיה מיותרת, המ דקות ויחזרו למ כ. האופ 20 ישחקו ציה השנייה היא שהמ יציקו לי כשאני במ כ, וזו, רבותיי, ממש לא אופציה. לא משקיעה. זה מה שקרה אני אמא לי ברבות השנימ. פעמ הייתי הולכת לשעת יפור, לגינת המשחקימ, לקניונ. היומ יש לי טראומה רק מהמחשבה. ובכל זאת, אני לא מפלצת, אז ארגנתי פעילות כדי לעשות וי, ואוי, כמה שהתחרטתי. נ ו אתמ להיות בפא 3,000 רק מימ עמ עוד ילדימ שצורחימ וצוע קימ, לחכות לכל מגלשה חצי שעה כשהרגליימ שורפות, ולייחל לרגע שאוכל לחזור למזגנ. מיותר לציינ שלקח לי יותר זמנ להגיע ולמ צוא חניה מאשר הצלחתי 1,000 לשרוד שמ. מקצ שקלימ פחות ושעתיימ, כבר הייתי בבית עצב נית, מיוזעת ובמטבח, כי צריכ להכינ להמ אוכל במקומ זה שהתקמצנתי לקנות שמ. בינתיימ, עד שיעברו שלושת השבועות ואוכל לחזור לאטרקציות החי נמיות )קרי: המטקות והמזודות בחופ והבוצ והמימ המעופשימ ביר קונית(, אני מנ ה לש כנע את הילדימ שחו פשה משפחתית זה לא מא ט, שזה מוערכ יתר על המידה ושגמ ככה המ תמיד מתלוננימ, אז עדיפ 30 בבית ולא יעלה לנו אלפ שקל. אני מזכירה להמ שהמ עות של בני עקיבא יעלו הונ עתק, ומכיוונ שהמ עדיינ לא רשומימ - אני משתמשת בזה כאיומ ודרבונ לעזור בבית. לפחות שייצא לי משהו מזה. כזה גרוע בחופש. אני לא הכל אוהבת את שבירת השגרה ואת ירידת המתח מ"עשית שיעורימ?", ושמחה לוותר על תחושת ההשפלה שבאה אח ריה כשאני מבינה שאני כבר לא יכולה לעזור לילד בכיתה ד' בחשבונ. אז לכל ההורימ היקרימ: חזקו ואמצו. אפשר להתנחמ בככ שזה תמיד מגיע וגמ חולפ, ושעברנו את פרעה, נעבור • גמ את זה. כשהם לא רבים באוטו, הם רבים בבית ומרוחים על הספה עם המסך ביד. אני מרגישה טיפשית לנזוף בהם כשאני בעצמי דבוקה לטלפון. אלו הם שלושת השבועות sharonroter@gmail.com Shutterstock איור: שרו ן רוטר סוגרת שבת