שביעי

אחרי כשבוע של לחימה, ת' הוקפצ לזירת הנפילה בבית החולימ ורוקה. "היינו במרחק אווירי של אולי קילו מטר משמ, והיינו כוח החילוצ הראשונ שהגיע לנקודה. היו שמ שתי ניידות, והשוטרימ ח מו את הכני ה מחשש לקרי ה או פיצוצי משנה. המ חיכו למהנד של פיקוד העורפ שיאשר כני ה לזירה. למעשה, המ חיכו לי". המראה הותיר אותו המומ. "הכל היה הרו . מלא זכוכיות, ריהוט שבור בכל מקומ וזרמי מימ. תחושה של אפוקליפ ה. התקדמנו לאט ובזהירות לכיוונ מקומ נפילת הטיל, וככל שעבר הזמנ נהיה חמ - ככ שמלהיות חוט ממימ, נהייתי חוט מזיעה. עלינו על מדרגות שהיו חצי באוויר. בשלב הזה לא ידענו שהקומה ריקה מאנשימ. זה היה הליכ קשה, כמעט יזיפי. הייתי מפורק, אבל הרגשתי שבאירוע אחד צברתי ני יונ של עשר שנימ". הני יונ הזה השתלמ כבר למחרת. בזירת נפילה נו פת, באחת משכו נות העיר, השתתפ ת' בחילוצמ של דיירימ רבימ, ומשפחה אחת תפ ה במיוחד את תשומת לבו. "אלה היו זוג הורימ וילדה קטנה, ממש כמו המ שפחה שלי. ני יתי להרגיע ולעזור כמה שיותר לאנשימ, שמטבע הדברימ מבולבלימ מאוד. לפני כנ אני בכו בע המהנד , וברגע שאני מבינ שיש לכודימ, מקדמי הבטיחות שאני נוהג לקחת יורדימ למינימומ - מכיוונ שהצלת חיימ היא הדבר הראשונ והח שוב ביותר. תמיד יש מתח בינ ה יכונ שאני לוקח על כוחות החילוצ ועליי, לבינ הצורכ לחלצ לכודימ". מערבולת של רגשות עניינ השמירה על הבית לא פ ח גמ על רנ )מיל'( ד"ר ד', רופא בגדוד של מחוז ירושלימ והמר 972 החילוצ , מומחה לרפואה דחופה 41 כז. ד', בנ בבית החולימ בילינ ונ, מתגורר ב נ נה שבהר חברונ עמ אשתו וחמשת ילדיו; בזמנ המלחמה הוא קפצ לרחו בות שבה גדל. בשבת הראשונה נפגעו כמה אזורימ במכונ ויצמנ ובשכונות מגורימ בעיר. ד' הגיע לשמ עמ החפ"ק שהוא חבר בו. "ההורימ שלי ושל אשתי עדיינ גרימ ברחובות, והטיל פגע לא רחוק מהמ, אז בדרכ לזירה וידאתי שכולמ ב דר. בזירה עצמה נתקלתי בהר גדול. עשרות בתימ נפגעו, מבנימ הוצפו, שריפות גדולות בכל מקומ, אנשימ מבוהלימ ברחובות. הרבה כאו . סמל א' בתל אביב, והירי האיראני לעבר העיר במלחמה )משמאל( היו בזירה המון הרס, זכוכיות שבורות, אנשים צורחים, ילדים בוכים, צפירות, סירנות, כוחות רבים ובעיקר בלאגן גדול. אתה נמצא שם, ומרגיש שאתה יכול להיבלע לתוך המציאות הזאת 90 צילום: מתניה טאוזיג, פלאש 18.07.25 | כ"ב בתמוז תשפ"ה | 645 גיליון | 12