שביעי

11.07.25 | ט"ו בתמוז תשפ"ה | 644 גיליון | 30 החברים של רי י כרט משה ויסטוך ים הזהב של ירו "בתחילת המלחמה, כשהוקפצנו לגזרה הצפונית והיה חו ר ודאות בנוגע לפעולות חיזבא ללה, תחושת השליחות והמתח המבצעי היו בשיאמ. עמ הזמנ הת פתחה מלחמת התשה שלאורכה הייתה עשייה רבה באי ופ מודיעינ, בהגנה פיזית על הגבולות ובפעולות יזומות בתוכ שטח האויב, כולל תמרונימ בלבנונ. "היומ אנחנו לקראת יומו של בב רביעי במלחמה, וחמישי בתוכ שנתיימ )ביצענו תע וקה מבצעית, שלושה חודשימ לפני תחילת המ לחמה(, ככ שקיימת שחיקה ופגיעה בניהול החיימ האזרחיימ, בתא המשפחתי, בקריירה המקצועית ובלימודימ האקדמיימ. בנו פ, קיימת תחושה של הבנה והערכה פחותה כלפי הגדודימ הלוחמימ בצפונ לעומת אלו שבעזה, למרות חשיבות המשימות. ובכל זאת, אנשימ מגיעימ ומתגיי ימ ונותנימ את המק ימומ למענ החברימ ביחידה, למענ הגדוד ולמענ הבטחת שלוממ של התושבימ". "היו המונ לחצ ודאגה לשלומנו, לאור המצב הביטחוני הלא פשוט ששרר בצפונ. בהתחלה היה למשפחה קל יותר להתמודד בגלל והתמיכה מכל הגורמימ הרשמיימ )מו דות אקדמיימ, מקומות עבודה, רשויות וכו'( כלפי משפחות המילואימניקימ. זה איפשר לאשתי להיות עמ המשפחה ולא להישאר לבד. במשכ הזמנ, כשהמלחמה הפכה להיות מעינ שגרה והיה צריכ 'לחזור לחיימ', היו הרבה רגעי בדידות. "היינו אז נשואימ פחות משנה, וממצב שכל אחר הצהריימ וערב נמצאימ ביחד בבית - מבחינת אשתי זה היה לחזור לבית ריק בתקופת הריונ, ובהמשכ לגדל הרבה זמנ תינוקת לבד, כל זה כשהיא טודנ שעות. 26 טית ואחר ככ טאז'רית לרפואה בהד ה עמ תורנויות של בוודאות, אני לא הייתי מ וגל להתמודד כפי שהיא התמודדה". "אני חבר בקבוצת ווט אפ המיועדת למשרתי הקבע והמילואימ מטעמ העירייה, ופור מ בה מידע על זכויות, הטבות, פעילויות שונות וגמ מענה על צרכימ שעלו. בנו פ, מחממ את הלב לקבל הטבה ממועדונ 'ירושלמי' ולהשתתפ באירועימ עירוניימ, כמו עיבודימ קבוצתיימ וזוגיימ, הרצאות ועוד". "אני אופטימי. אינ פק שרמת הביטחונ של תו שבי הגליל, שמ שירתנו, גבוהה לאינ ערוכ ממה שהייתה לפני כמעט שנתיימ. כבנ להורימ שגרימ בקריית שמונה, זה לא מובנ מאליו. קשה מאוד לנהל שגרה שבה אחת לתקופה, ובהתראה מאוד קצרה, לפעמימ של יומ אחד, אני 'נעלמ' לאשתי ולמקומ העבודה שלי לשבועות וחודשימ ארוכימ. אבל אני מעריכ שבקרוב המצב ישתנה. אולי לא נחזור למצב ההתחלתי, אבל כלל הגורמימ יפעלו לאיזונ נכונ יותר בינ החיימ האזרחיימ לצרכימ המבצעיימ, עמ הבנה והערכה גדולה יותר, בעיקר מצד מו דות המ דינה ושלוחותיה כלפי אנשי המילואימ. "ב ופו של דבר, ברור שתמיד נתייצב למענ המדינה, אבל א ור שאפ אחד ייקח את זה כמובנ מאליו". "שאף אחד לא ייקח את המילואימניקים כמובנים מאליהם" סרן )מיל'( ,(30) בנימין ברנדס נשוי לתמר ואב לאמונה שיר מגורים: קטמונים )גוננים( עיסוק: מנהל פרויקטים במחלקת ספורט הישגי באגף הספורט בעיריית ירושלים מילואים: סגן שליש בגדוד צנחנים במילואים קשה לנהל שגרה שבה אחת לתקופה ובהתראה קצרה, לפעמים של יום אחד, אני 'נעלם' לאשתי ולמקום העבודה שלי לחודשים ארוכים צו השעה המדור - בשיתוף עיריית ירושלים עשייה ושליחות מול האתגרים והשחיקה המשפחה מאחור מילואימניק ירושלמי מבט לעתיד