שביעי

27.06.25 | א' בתמוז תשפ"ה | 642 גיליון | 34 זה בגללי את ההופעה ביטלו המדוברת, זאת שחפ רתי לכמ עליה עמ ברי חרופ, שנלחמתי בבית המשפט כדי שתתקיימ. ביטלו אותה כשביטלו את החיימ שלנו, ואני מודה שממש התבא תי. ת א א א מ מ מ מ מ . נראה לכמ? הכי שמ חתי, וגמ הייתה לי הקלה מטורפת. נכונ שהייתי אמורה להתבא , כי ההשקעה הכלכלית ירדה לטמיונ יחד עמ ההכנות והע מל, אבל זה היה אתגר לא פשוט לגרומ לנשימ לצאת מהבית. אמנמ הייתה מכירת כרטי ימ בירה, רק שבפועל פחדתי שברגע האמת האולמ לא יתמלא; לא בגלל הממונ או האגו, רק כי הרגשתי שחובת ההוכחה מול העירייה היא עליי - להראות שיש ביקוש למופעימ כאלה, ושלא עשינו בלאגנ שלמ רק בשביל אולמ חלקי. ככ מצאתי את עצמי עמלה על שיווק, הדבר השנוא עליי בעולמ )אפילו יותר מניקיונ(, וכל הזמנ דיברתי לעצמי בלחש כמו משוגעת. "ת בירי לי, בש ביל מה זה טוב? למה הבאת על עצמכ את ה בל הזה? את כבר לא ילדה, מה שייכ לכ להתע ק כל היומ באוב יביות בכמה כרטי ימ נמכרו ואיכ לגרומ לעוד נשימ לבוא? אבא, רחמיממממ". כנ, חברימו , כל והוא ריחם! המלחמה הזאת באיראנ היא לא בגלל ביבי או תוכנית הגרעינ, זה בזכותי. השמ הינד הכל, כי הוא ראה שאני מצטערת. באמת שהוא גאונ, אני בעצמי לא יכולתי לחשוב על פתרונ טוב מזה. אז ההופעה נדחתה ל"אחרי החגימ" ויצא טוב לכולמ, ואינ בעד מה. אני כנראה אצטרכ להתמודד שוב עמ השיווק בעוד כמה חודשימ, אבל מי יודע מה יקרה עד אז. אולי יגיעו חייזרימ, או שהבינה המלאכותית תכריז עלינו מלחמה. אני מודה שאני אוהבת את התקופות ההזויות ששוברות שגרה. לא אוהבת שאנשימ נפגעימ או שמאבדימ את הב תימ, אבל כנ את אווירת ופ העולמ כפי שהכרנו אותו עד עכשיו. מתוכ העשנ והפיח אני מריחה את הגאולה, בבחינת "ניחמתנו עקיבא". אלא שבתוכ הגאווה על שהפכנו ופ ופ מכבשה לאריה, גמ לי יש נקודת תורפה. היומנ שלי ריק פתאומ. לכל אחד יש מקומ של בור באמונה, שבו כל הכ לימ שרכשנו לא ממש עובדימ עד ה ופ. בג דול, זה תמיד נוגע בתחושת חו ר הוודאות או השליטה, כל אחד בחוש ההישרדות שלו. אז אני משתדלת לח שוב שכמו שהשמ אירגנ לי את ההצלה ההיא, הוא יארגנ לי הצלה גמ בפ רנ ה, ועליי להע יק את עצמי בכל מיני פרויקטימ כדי שלא אתקשה לחזור לגרוב של העשייה. ניצלתי את בינתיים המצב להוציא שיר ערש חדש, "להפליג" שכתב עובדיה חממה ואני שרה, שהוא המשכ ישיר לאל בומ האהוב "לילה טוב" שהקלטנו כשהילדימ שלנו היו תינוקות והיומ המ כבר חיילימ. כשכל עולמ התרבות בשביתה, דווקא שירי ערש יכולימ ל ייע בלילות. אז זו תרו מתי הקטנה להורימ ולקטנטנימ בעורפ, ומי יודע, בקצב שהדברימ קורימ פה, אולי עד שתקראו את הטור הזה המלח מה תיגמר בניצחוננו המוחלט, החטופימ יוחזרו בלי תנאימ, ועזה תהיה שלנו. כמו שכתבו חז"ל "ואומר להמ: בניי אל תתיראו, כל מה שעשיתי - לא עשיתי אלא בשבילכמ. מפני מה אתמ מתי ראימ? אל תיראו, הגיע זמנ גאולתכמ... אבל הגאולה האחרונה, אינ לכמ צער • ושיעבוד מלכויות אחריה". אני אוהבת את התקופות ההזויות ששוברות שגרה, עם אווירת סוף העולם. אלא שגם לי יש נקודת תורפה. היומן ריק פתאום, ולכל אחד יש מקום של בור באמונה sharonroter@gmail.com Shutterstock איור: שרו ן רוטר סוגרת שבת