שביעי

09.05.25 | י"א באייר תשפ"ה | 636 גיליון | 38 אביתר ליכטמן בשבילי הארץ 054-7728242 לתגובות בווטסאפ העיקר הוא המפעל שבו אנו חיים שאנחנו לא בטוח חווימ את האירוע הזה במלוא גדלותו ומשמ עותו. האירוע הוא מות שני בני אהרנ. מה שע בורנו הוא לימוד תורה, וחלק מהקריאה השגר תית של פרשת השבוע, כנראה היה משבר עצומ בחיי עמ ישראל במדבר. שניימ ממנהיגיו הגדו לימ נופלימ במקומ הג דול והקדוש ביותר. ואהרנ? הוא מצטער, אבל שותק ומבינ את גודל השעה; שומע יחד עמ משה את "בקרוביי אקדש" ואת הוראות הכני ה למקומ השכינה במדבר ולבית הקדוש והקבוע בארצ ישראל. כשהעמ מביט עליו ועל תגובתו, הוא מבינ שה דרכ לנצח עוברת גמ דרכ קרובימ וקורבנות. כשמוש זילברשמידט, מפקד גוש עציונ במלח מתו האחרונה, עמד מעל קברי חבריו/פקודיו רגע לפני קרב הגבורה האחרונ שב ופו נפל הגוש, הוא נשא ה פד לדורות. ייתכנ ש יפר על דמותמ של הנופלימ, ואולי דיבר על מי המ היו בתור חברימ, בני משפחה ולוחמימ. אבל מה שנשאר מהה פד ונצרב בתודעה הוא זה: "מה אנחנו ומה חיינו? העיקר הוא המפעל שבו אנו חיימ. נכה באויב בכל מקומ שנשיגו, נפריע לו לממש את זממו. תשובתנו נחושה - 'נצח ירושלימ'". עומד שמ מוש, באחד הרגעימ הקשימ ביותר בחייו של מפקד, ובוחר להעביר מ ר לדורות קדימה. לא אנחנו, האנשימ הפרטיימ, המ העיקר. אנחנו לא מוש, ולא דוד, ולא רפאל. אנחנו חלק ממפעל הרבה יותר גדול, מפעל חיימ לאומי, שיישאר כאנ לדורות ודורש הקרבה. כעבור ימימ פורימ, נפל שמ גמ מוש, יחד עמ שאר הגוש. וכשהרב הראשי, הרב יצחק הלוי הרצוג, שמע על ההכרזה האחרונה מגוש עציונ "מלכה )שמ הקוד של הגוש( נפלה", הוא הו יפ: "מלכה נפלה, מלכות קמה". ממש באותמ רגעימ, אחרי הטבח הגדול בכפר עציונ, בזמנ שמגיני שאר היישובימ באזור עושימ דרכמ לשבי הירדני, קמה מלכות ישראל אחרי אל פיימ שנימ. כמה מלי היה שהמלכות קמה בתל אביב, כי הדרכ לירוש לימ הייתה עדיינ ח ומה. אבל עמ שלמ היה נחוש. הוא היה נחוש לפרוצ אל העיר, והשיירות עברו בזו אחר זו, ור בימ נפלו כדי לאפשר את זה. באב אל וואד זוכר עד היומ את שמו תיהמ ופניהמ של אלו שבגופמ ממש פתחו את הדרכ אל הנצח. אבל היא עדיינ לא הייתה פתוחה. נדר שנימ נו פות, 19 שו וירושלימ של זהב בדרכ אל העיר. בדרכ אל הלב. עוד רבימ שהבי נו שהעיקר הוא המפעל בו אנחנו חיימ. וכבר כמעט הגענו. כמעט הגענו אל הלב עצמו. אני בימים אלה, חושב על רבבות מק בלי הצווימ, שאורזימ את הקיטבג ויוצאימ לעוד בב אל מול פני האויב. על הנשימ הגי בורות שמנהלות את החזית השנייה בגבורה עילאית. אני חושב על הרבימ ששמימ את הפ רטי שלהמ מנגד, את כל הרצונות והע קימ והמשפחות והתח ביבימ, ומוכנימ להכות את האויב בכל מקומ שהוא ולהפר את זממו למענ עמ ישראל ולמענ הדורות הבאימ. אני חושב על אלו שאומרימ - העיקר הוא המפעל שבו אנו חיימ. ואני נושא תפילה אל ריבונו של עולמ: ראה את הקורבנ ששילמנו עד כה, הוא כבר די והותר. הפעמ תנ למנהיגינו את העוז להוביל אותנו להכרעת האויב והשמדת כל הקמימ עלינו. אנחנו כבר מוכנימ. • מוכנימ כבר להגיע אל נצח ירושלימ. אני חושב על רבבות מקבלי הצווים, ששמים בצד את העסקים והמשפחות והתחביבים. ריבונו של עולם, ראה את הקורבן ששילמנו, הוא כבר די והותר חלוצי קיבוץ כפר עציון, לפני קום המדינה צילום: זולטן קלוגר, לע"מ