שביעי

30.04.25 | ערב יום העצמאות תשפ"ה | 635 גיליון | 38 שיר לשלום בשבוע כתבתי שעבר על מרד הנעו רימ של בתי ) פוילר, למי שפי פ בטעות: היא מכורה לבני עקי בא(, אבל יש לי עוד בת, הבכורה, שהשמ טתי. והמרד שלה מנצח אפילו את של אחותה - היא התגיי ה לצבא. כנ, אני יודעת שה ני יונ שלי כמעט מש תווה לזה של אברהמ אבינו, או לפחות של רבקה אמנו. אני - שמ רגישה בעונש בכל טק ממלכתי, שלא מ תדרת עמ ממ דיות, שלאומיות לא באה לי בטבעיות, שלא עשיתי צבא )מטע מימ שמאלניימ, אז מה?( - אני אמא של חיילת בצבא ההגנה לישראל. לא פשוט... ממש לא רציתי שהיא תתגיי . חששתי שהיא לא תצליח לה חזיק את המ גרת הד תית בתוכ כל האווירה החילונית, אבל מי שאל אותי בכלל? האמ צדקתי? ימימ יגידו. בינתיימ היא ודווקא בטירונות, מפתיעה לטובה. היא הצליחה לשמור כבר כמה שבתות, על אפ שלא תמיד באו לקראתה )מה?! כנ! זה הצבא הישרא לי שלפעמימ לא ממש מכבד את הדת. אחר ככ מתפלאימ שהחרדימ חוששימ לשלוח את הילדימ שלהמ לשמ(. אבל היא נלחמה על שלה, על קידוש כה לכתו, על הליכה ברגל והימנעות מ לולרי בשמירות, וזה עשה אותי ממש גאה. והיא גמ הצליחה לענות יפה לכמה אתיאי טימ, והייתי עוד יותר גאה. אולי ב ופ היא תתחזק וגמ תחזיר על הדרכ כמה בתשובה? לכו תדעו. עברנו חוויה לא נעי ביום הגיוס מה, כשמחוצ לבקו"מ עמדו עשרות מפגינימ )ובעיקר מפגינות( עמ שלטימ, זמבורה וקריאות מחרישות אוזניימ נגד אלה שבחורימ לא להתגיי , קרי החר דימ. זו קבלת הפנימ הכוע ת והעכורה שמחכה למיטב בנינו ובנותינו, הבוח רימ לתת את השנימ הכי טובות שלהמ למדינת ישראל. זה ה אונד שמלווה אותמ מהחניה ועד לעלייה לאוטובו . האמת? הייתי בשוק. במקומ להרימ למי שמגיעימ, למחוא להמ כפיימ, לשיר ול שמח אותמ, המ בוחרימ להוריד ולעצבנ. במקומ לעשות טוב, המ מבקשימ להעמיק את השבר ואת הרע. זה באמת המקומ המדויק להפגינ נגד הלא מתגיי ימ? במקומ שבו באימ להתגיי ? רק אני קולטת את הפרדוק ? אחד הבנימ מהשבט של בתי התגיי באותו יומ. הוא הגיע עמ כל משפ חתו, וכשהמ עברו במופע האימימ שבחוצ, ניגשה אליהמ מפגינה ואמרה "אבל שלא יתגיי כמו כל בחורי הישיבות רק לשנה וחצי, כנ?". האמא נפגעה ובלעה את הרוק כדי לא לבא את הילד, אבל ה בתא לא נשארה חייבת והע מידה אותה על מקומה. היא יפרה לה שב תקופה האחרונה היא כבר הייתה שלוש פע מימ בבקו"מ כדי לגיי את נכדיה, כולל בחור ישיבה שהגיע בודד מחו"ל והמ אירחו אותו בשבתות וליוו אותו גמ ללשכת הגיו . כשתליתי בפעמ הראשונה את המדימ של בתי על מתלה הכבי ה, הזלתי דמעה נ תרת. נזכרתי איכ אמרתי כשרק נולדה - שכשתגדל, לבטח כבר לא יהיו מלחמות. רציתי להאמינ בזה, אפילו שידעתי שזה תמימ ושדורות של אמהות אמרו את זה קודמ לפניי. לא משנה. יומ העצמאות, יומ ההולדת לכבוד למדינה, אמשיכ להיות תמימה 77 ה ולקוות - בשבילי, בשביל האמהות והמשפחות, ובשביל כל הילדימ שלנו. • חג שמח. אני - שמרגישה בעונש בכל טקס ממלכתי, שלא מסתדרת עם ממסדיות, שלאומיות לא באה לי בטבעיות, שלא עשיתי צבא )מטעמים שמאלניים!( - אני אמא של חיילת בצה"ל. ומי שאל אותי בכלל? sharonroter@gmail.com שרו ן רוטר סוגרת שבת