שביעי

30.04.25 | ערב יום העצמאות תשפ"ה | 635 גיליון | 22 הרוב הישראלי עדיין רוצה בשלום בית, אבל כמעט כל חיכוך נגמר ברעל. המשבר אינו נקודתי, והוא לא ייפתר יפוטרו או יוחלפו. Y או X אם יש לנו בעיה, ועד שלא נכיר בה, לא נתקדם לפתרון 90 צילום: נתי שוחט, פלאש טק המשואות, פ גת לוח השנה הישראלי, מעורר מחשבות על הנ טייה שלנו להתרפק על העבר. אנ חנו מתגעגעימ לישראל "הישנה" ו"של פעמ", לדור "ההוא" של "הנפי לימ", ואחת לשנה גמ מקבלימ תזכורת שיש פה לא מעט נפילימ. שגמ הדור הנוכחי מייצר כאלה, וגמ הדורות הבאימ עושימ רושמ לא רע. מדי שנה אני משפשפ עיניימ בתא השידור בהר הרצל: אותה מדינה מייצרת גמ את אלה וגמ את אלה? יש פה אנשימ יוצאי דופנ, בכל פרמטר ושדה שהוא. ויש פה גמ בעיה עצומה. היא גדולה ממידותיו של אדמ כלשהו. זה גדול מביבי וגדול אפילו משרה, ובוודאי מגלי או רוננ או שקמה. יש לנו בעיה בשריר המוטיבציה לחיות יחד. מח ור קשה בנכונות לשלמ את המחירימ של שלומ בית. די ברור ודי ידוע מה צריכ לעשות כדי שנ תדר כאנ, שמרנימ עמ ליברלימ, יהודימ עמ ישרא לימ, וואטאבר. ברור על מה מתאוותו כל אחד צריכ לוותר, ומה הקווימ שבאופנ כללי עבדו עד היומ. השבוע אמרנו שוב ושוב קלישאות כמו "שנהיה ראויימ להמ", ו"במותמ ציוו לנו". מדקלמימ, ובינתיימ מחר טטימ את עצמנו שאנחנו באמת מנ ימ להיות ראויימ. בפועל, קבוצות ביש ראל החליטו להתנגש זו בזו. החלי טו שחובתנו למגר ולהכריע את הצד השני. שהבעיה הכי קשה, האיומ הכי גדול, הוא קבוצת ישראלימ אחרת. וכדי לנצח את אויבינו בחוצ, עלינו להכניע את האויב מבית שמר ק אותנו מבפנימ. שתי דתות מרכזיות בישראל: היהודית והדמוקרטית. רוב הישראלימ מאמינימ בשתיהנ )במינונימ(, ועד לא מזמנ שתי הדתות האלה ה תדרו יחד ב כ הכל. קצת רצונ טוב, קצת חוקימ נוקשימ והרבה איומימ חיצוניימ. איחדה אותנו הידיעה שביומ הדינ לא יהיה הבדל בי נינו מול האויב. לא עוד. תודעת ההשמדה היא כבר לא באוקטובר 7 מה שהייתה פעמ. פוגרומ לא הפיל לנו את הא ימונ מ פיק חזק. היומ אנחנו כבר יודעימ אילו איומימ נשקפימ לנו. חווינו אותמ, וזה לא מ פיק מזיז. אנחנו כבר לא מ פיק מתאח דימ מול אויבימ. יותר מדי מנהיגימ בראשות הממשלה והמחאה לא באמת מעוניינימ לשלמ מחיר כדי לחיות יחד. הניצחונ המוחלט מבחינתמ הוא על הצד השני. דוגמאות לא ח ר: מראשי תנועות מחאה שמפי צימ רעל ושנאה, ועד חברי קואליציה בולטימ שמפיצימ, ובכנ, רעל ושנאה. המשותפ לכולמ הוא הפו ט הנרגש בערב יומ הזיכרונ, עמ הנר הדולק והמילימ היפות. עצירה מתודית רק כדי להדגיש כמה חלה זורמ שמ בי מימ כתיקונמ. ייתכנ שהרוב הישראלי עדיינ רוצה בשלומ בית ובשקט תעשייתי. רוב האנשימ שאתמ פוגשימ המ על הכיפאק, ישראלימ טובימ ואכפתיימ, שלגמ רי אפשר לבנות איתמ מדינה. אבל כמעט כל חיכוכ בינ תפי ות העולמ נגמר ברעל. כמעט כל דיונ עומק מגיע לפיצוצ. על החטופימ, על המלחמה, על כלכלה, על התיישבות או על זכויות פרט. אני מאמינ באמונה שלמה שאפשר לחיות כאנ יחד, ואפילו בטוב. אבל המ שבר הזה אינו נקודתי, והוא לא ייפתר יפוטרו, יודחו או יוחל Y או X אמ פו. יש לנו בעיה, מצמרת הממשלה דרכ קרנות הרחוב ועד קריקטורי טימ שטופי שנאה. ועד שלא נכיר בה, לא נוכל לה • תקדמ לפתרונ. akiva333@gmail.com עקיבא נוביק שיחת מזנו ן