שביעי

13 | 30.04.25 | ערב יום העצמאות תשפ"ה | 635 גיליון בור אמתי שלנו, יומ העצמאות היה ביטוי נעלה לחיבור בינ חירות אישית לחירות לאומית. המ ורת הזו החלה לפני דורות רבימ, אצל בא רבא של אמתי, משה המבורגר, שהיה תלמיד לעלות מ לובקיה. 1856 החת"מ ופר והחליט ב נשיא הקהילה היהודית הזהיר שזו התאבדות לבוא לארצ, וששמונת ילדיו ימותו. בא של אמתי, דויד בנ יו פ, היה אומר בחיוכ: באמת כולמ מתו - זקנימ ובאימ בימימ. אמתי ירש את עוצמת החירות והאחריות. ככ כתב ביומנו, שיצא לאור ב פר "לוחמ וחולמ" )"ידיעות פרימ"(: "תודה, בא, שאתה מלמד אותי, שבשביל להיות מ וגל להעניק, אני זקוק לחיזוק אמונה בעצמיותי, בעצמאותי ובעוצמתי. במקומ להשקיע המונ אנרגיה בזה שאנשימ יבינו אותי, אני קודמ כל משקיע אנרגיה בלהבינ את עצמי". בדברימ שכתב בתחילת השירות הצבאי מצאנו שגמ בתקופה שבה חירותו הייתה מאותגרת, הוא הקפיד לשמור עליה מתוכ אחריות מלאה. וככ כתב: "אפ פעמ לא להתלוננ על ת"ש, 'ייהרג ובל יעבור!', כי אני לא עבד, ואינני מחכה להפ קה בשביל החופש. אני כל הזמנ חופשי". הכאב על אמתי הוא עצומ. הגעגוע - אינ ופי. יומ הזכרונ ויומ העצמאות נותנימ אבל כוח, כי המ המשמעות והתכלית של מ ירות נפשו. בימימ אלה, האומה כולה ואנחנו נזכרימ מכירה כבוד לו ולחבריו, במילימ שכתב שנה לפני מותו: "אני מוכנ למ ור את הנפש בשביל עמ ישראל... כדי שהחיימ במדינת ישראל ישגשגו". ביומ ההולדת אומרימ רק דברימ טובימ, וכזה היה אמתי - בחור שהתעקש לראות רק את הטוב, במיוחד על העמ והמדינה. אני מאחלת לכולנו שנמצא את הדרכ ללכת עמ מה שאמתי קרא "המבט של שני הכיוונימ" - מה טוב לי, איפה אתפתח, ומה טוב למדינה ולעמ. הכותבת היא ממייסדות פורום שותפות לשירות הרבנית אביבית גרנות אמו של סרן ז"ל, אמתי צבי גרנות שנפל בגבול לבנון זי א