שביעי

מ "בלי הלל בתפילת ערבית? חכה תראה מה יהיה" רוחלה אשחר ז"ל, שנפל בצפון הארץ נערן אשחר אמו של רס"ר )מיל'( הרב בחינת נערנ יומ הזיכרונ ויומ העצמאות היו ימימ לאומיימ גדולימ שיש בהמ קדושה, חגיגיות, גאווה ושמחה. הייתה לו תודעה הי טורית ונ ית. הוא חקר ולמד, האזינ לנאומימ ולחזונ המנהיגימ של פעמ, והתלהב מהעוצמה שלהמ, מהחוזק הלאומי והצבאי שלנו, ומהאמונה שאנחנו חיימ בתקופה של תחילת הגאולה. עוד כשהיה ילד, נערנ אהב לנגנ ולשיר את השירימ הישנימ של הארצ הטובה. בטיולימ משפחתיימ היה שואל אותנו "אמא, אבא, איכ השיר הזה?", ומיד לאחר שמיעה היה קולט ומנגנ אותו. הוא השתתפ בטק י ימי הזיכרונ בנגינה, בעיבוד ובשירה. כנער, נהג לארגנ ערבי שירי לוחמימ לנוער בבני עקיבא. כשבגר, המשיכ נערנ לנגנ בישיבות שבהנ למד, ובמקומות רבימ אחרימ שהזמינו אותו בדרומ הר חברונ ובגוש עציונ. היה לו חשוב לשיר שירימ שמבטאימ גאווה ציונית, ולא ח וחלילה שירימ שמחלישימ. ביישוב מורשת שבגליל, שבו גדל ואותו אהב מאוד, הוא יזמ תפילת הלל חגיגית ומוזיקלית. הנגינה, התפילה והשירה היו חיבור בלתי נפרד עבורו, שבא ממקומ גבוה, עמוק ומאמינ, שמשקפ בעצמ את אורח חייו. בשנתיימ האחרונות, כשהגיע עמ משפחתו לשדמות מחולה שבבקעת הירדנ, שמ שימש כר"מ, נערנ ני ה לשכנע את ראשי הישיבה לומר הלל גמ בתפילת ערבית. המ פ קו שיש לומר את התפילה רק בשחרית, וחבר מהישיבה יפר שנערנ אמר לו: "חכה תראה מה יהיה ב ופ". הוא היה אחראי על המוזיקה במ יבת ערב יומ העצמאות, וככ פתח את הריקודימ בשירת כל מזמורי ההלל - לפי דר הופעתמ בתפילה. ככ, כל בני הישיבה רקדו את ההלל. היומ, לאחר לכתו, השירה והנגינה צורבות בלב ומעוררות כאב וגעגוע לנערנ, לקולו המיוחד, לנגינתו ולשמחה האמיתית שהביא איתו. לצד הכאב, אנו גאימ בו, בדמותו גאימ להיות חלק מהעמ, ושמחימ ובהליכותיו, בנ הקמת מדינת ישראל. מעצ 30.04.25 | ערב יום העצמאות תשפ"ה | 635 גיליון | 12