שביעי

ב תקופה זו של השנה, רנ"ג איציק הרטמנ הוא אחד האנשימ הע וקימ בישראל. התואר הרשמי שלו, מפקד מערכ האזכרות של צה"ל, מכיל בתוכו עולמ שלמ של עשייה הקשורה בטיפול בחללימ, מרגע הפטירה ועד לליווי המשפחות השכולות, שנה אחרי שנה, ביומ הזי כרונ הכללי ובימי האזכרה הפרטיימ לנופלימ. בשנה וחצי האחרונות קיבל התואר הלא רשמי שלו - הקברנ הראשי של צה"ל - משמעות עמוקה יותר; פעילות מ ביב לשעונ, מפגש בלתי אמצעי עמ תהומות של צער ושכול, וגמ הרבה פ גות של ח ד, אמונה ותעצומות נפש. רנ"ג הרטמנ, ח יד קרעטשניפ בנ מרחובות, מטפל בחללי צה"ל כבר 49 שנימ, והתרגל לככ שלוח הזמנימ 27 שלו עלול להשתנות ברגע, ללא הת ראה מוקדמת. ככ קרה השבוע, ביומ שבו קבענו את הראיונ. ההיתקלות הקשה בשבת שעברה בעזה, שבה נפצעו לוחמימ ולוחמות ונהרג הגשש ר "ב גאלב נ א רה ז"ל, שיבשה את התוכניות. ”לצערי, הרטמנ לא יהיה זמינ בגלל התקרית", כתב לי איש הקשר בדובר צה"ל. איכשהו, ב ופ הוא התפנה בזמנ שהגשש הבדואי, החלל הראשונ מאז חידוש הלחימה, הובא לקבורה ברהט. ”מלבד הטיפול בחללי הלחימה, אנחנו ממשיכימ לטפל גמ בחללימ שנפלו בנ יבות אחרות", מ ביר הרטמנ. ”בחודשיימ האחרונימ, עד נפילתו המצערת של נ א רה, לא היו הרוגימ בחזיתות השונות, אבל איבד נו חיילימ בתאונות דרכימ, מחלות או כל אירוע אחר. כל אחד מהמ הוא בנ של מישהו, אח, לפעמימ נכד, וכולמ מותירימ אחריהמ חלל כואב". ומתוכ ני יונכ, הזמנ מרפא את כאב המשפחות השכולות? ”בתלמוד נאמר ש'גזרה על המת שישתכח מנ הלב', אבל מ בירימ שה כוונה היא דווקא למקרימ של פטירה כדרכ העולמ, כשילדימ קוברימ את הוריהמ בגיל שיבה, ואחרי שראו נחת מהילדימ ומהנכדימ. אבא ואמא המ אבא ואמא, וזה כואב גמ כשהמ נפ , אבל פטירה 100 או 90 טרימ בגיל כזו היא משהו שאנשימ מבינימ, הכאב מתקהה עמ השנימ והמת משתכח לאט מנ הלב. אבל כאשר הורימ קוברימ את ילדיהמ, שלא כדרכ העולמ, מוות כזה לא יכול להשתכח מהלב. 9 | 25.04.25 | כ"ז בניסן תשפ"ה | 634 גיליון