שביעי

28.03.25 | כ"ח באדר תשפ"ה | 631 גיליון | 12 גמ לפני כנ. הוא היה הכתובת עבור הדיווחימ ועבור כל זיהוי חריג. נכונ שזה התעצמ במלחמה, אבל חשוב לאזנ ולפעול בצורה מושכלת. אתה לא רוצה להלחיצ את התושבימ. שתהיה להמ תחושת ביטחונ וגמ מו דעות למצב". ”בתל אביב חופשיים פחות" התושבימ לא צריכימ להיות דרו כימ יותר? הרי יש לא מעט פיגועימ בגזרות שלכמ. אור: ”בדיוק להפכ. אצלכ, בגוש דנ, אתה צריכ לקשור את האופניימ ול נעול את הרכב. אצלנו הכל חופשי". רונית: ”כשאני בתוכ היישוב והיל דימ שלי יוצאימ למגרש או לגנ שע שועימ, אני הרבה יותר רגועה מאשר כשאני איתמ בקניונ עזריאלי בתל אביב. בעיר אני הרבה יותר דרוכה". אריאל: ”יש כאנ הבנה של שחור ולבנ. כשאני נו ע לירושלימ לקניות, אני לא יודע מי אוהב ומי אויב. אצלי ביישוב אני יודע שהחבר'ה שלי המ האנשימ שלי, ואני צריכ להישמר ממי שבחוצ. לא בהכרח כל אחד כזה הוא אויב, אבל הנורה האדומה דלוקה כל הזמנ. שימ לב שיש עלייה במ פר המבקרימ ביהודה ושומרונ, אני חושב שאנשימ מרגישימ בחופשיות לה תו בב כאנ". איכ המשפחה מתמודדת עמ אורח החיימ שבו בחרתמ? אהרנ: ”זה אתגר, ואינ לכ יכוי לעמוד בו בלי המשפחה. לאחרונה קיבלתי מכתב הערכה מהתושבימ שכתבו לי ’יותר משאתה, אלה אשתכ והילדימ שמאפשרימ לכ לעשות את התפקיד הזה'. זה לא רק כשאתה יוצא לאירוע. היומיומ שלכ לא יציב. בא מצע עודת שבת אני צריכ לצאת לפעמימ, כי יש משהו טיפה חריג. אני יכול להכינ שיעורימ עמ הילד, ופתאומ הטלפונ מצלצל ואני חייב לעזוב. אני כל הזמנ יוצא ונכנ ". רונית: ”בעלי אלופ בעניינ הזה. הוא בעצמו בכיתת הכוננות. אנחנו יודעימ שאמ יש אירוע ביישוב, זה קצת יותר קשוח, כי שנינו נאלצימ לצאת". ואז, מה עושימ עמ הילדימ? רונית: ”אנחנו לוקחימ אותמ לש כנימ ממול, שכבר מתורגלימ בזה". עמי: ”גמ אצלי, השכנימ יודעימ "אתה לא רוצה להלחיץ, אבל שהתושבים יהיו מודעים". הרבש"צים ”לפעמים אני לא אומר לאשתי שאני יוצא אהרן: ”אצלי זה אור: מהבית, והיא מבינה שיש משהו". קצת אחרת. אני יכול להיות באירוע בחברון, ואשתי כותבת לי ’יאללה, תחזור כבר, האוכל מתקרר'" שאני יכול לדפוק בדלת בלי התראה מוקדמת ולשימ אצלמ את הילדימ". קרה שהוקפצתמ לאירוע בלי שבנ או בת הזוג יידעו? אהרנ: ”בטח. פעמ אשתי הייתה בעבודה וגילתה שיצאתי לאירוע דרכ עדכונ בקבוצה של היישוב. לפעמימ אני לא אומר לה שאני יוצא מהבית, והיא מבינה שיש משהו". אור: ”אצל אשתי זה קצת אחרת. אני יכול להיות באירוע בחברונ והיא אומרת לי ’יאללה, תחזור כבר, האוכל מתקרר'". אריאל: ”אמא מהמעונ של הבנ שלי אמרה לאשתי ’אילו דברימ נו ראימ קורימ בארצ, ואיזה כיפ שפה לא קורה כלומ'. אני חושב שהאמירה הזאת חיזקה אותה". ”פיגוע, עד שיוכח אחרת" למושג ”שומרימ על הבית" יש לעיתימ השלכות קשות, כשבאירוע כזה או אחר נתקל הרבש"צ בנפג עימ שהוא מכיר באופנ אישי. ”לפני שנה וחצי הגעתי לפיגוע שבו נרצחה חברתי הטובה בת שבע ניגרי ז"ל", משחזרת רונית. ”זה רגע מטלטל ולא פשוט, ואת חייבת לעשות וויצ' בראש ולהבינ - עכשיו נתפעל, ואחר ככ נתפנה לעבד את מה שקרה. ”בתור גנית קב"ט, אני יוצאת לכל אירוע בגזרה ויודעת איזו אח ץ " הש חזרת צילום: נעמה שטרן < <