שביעי

19.04.19 | ערב פסח התשע"ט | 352 גיליון שביעי | 18 "כבודו יסלח לי על ההפרעה. הבאתי עוד עדויות, חלקנ חדשות מהימימ האחרונימ". החדר היה עמו דפימ. חלקמ בערימות, חלקמ כבר התפזרו, על חלקמ הגדול ומנ באדומ ימנ של פר, אות לככ שנלקחו מהמ עדויות מועילות לבי צוע גזר הדינ. השופט העליונ ישב ועיינ בדפימ. מצדדיו ישבו כל יועצי ההיכל. כולמ אוחזימ בקל ר עב כר מעיינימ בכובד ראש בכל דפ ודפ. "כבודו", כחכח בהי ו השליח. הוא המתינ רגע. משלא ראה תגובה פנה בש נית - "כבוד קדושתו", מעט יותר בקול. השופט העליונ המהמ מבלי לה יר מבט מדפי השולחנ, קמטי פניו הרציניות נראו בבירור כמו בציור. "כבוד קדושתו, אני הקטנ בור שהשנה ישננ מ פיק עדויות כדי לקיימ את ההב טחה". הוא המתינ שוב. השקט הלמ באויר. "כבודו הרי יודע, הציפיה לחנינה מוקדמת חוזרת על עצמה מידי שנה בשנה. כבודו הרחומ גמ יודע שאינ יומ בו לא נא פות עדויות רבות ומוצקות כדי להחיש את ההבטחה. שומע קדושי העליונ בוודאי, את קולותיהמ של העובדימ המ כנימ, של הנשימ הצדקניות, של הילדימ הרכימ המשוועימ להיוושע מידיו. הייאוש מכר מ בהמ, התקווה מתחילה להתערער כבודו". ולתוכ החדר דלת החדר נפתחה, החלו להיכנ אחד אחרי השני העדימ העיקריימ, נשמות התינוקות שהושלכו בחייהמ אל מותמ ולצידמ נשמות התינו קות שטרמ הגיע זמננ לרדת לשמ. רוע דות ומפוחדות, מבט מבועת בבהלה גדולה לגורלנ הקרב. הנ נכנ ו והשתחוו ביראה. השופט העליונ הרימ את עיניו הטובות, נאנח אנחה כבדה והביט בהנ בצער. "בניי, אינ לילה שאיני מעיינ בככ, או פ ורושמ כל עדות, מקשיב ושומע לכל עד, לכל מליצ יושר. בניי, מחכה אני לקיימ את ההבטחה, ואולי, אולי הפעמ אכנ זה יקרה. מחר בלילה בניי. מחר בלילה אשלח את שליחי הנאמנ לשמ. יודעימ אתמ בניי, יודעימ כמה שאני ע וק בזה יחד עמ יוע ציי ללא הרפ. יודעימ אתמ אלו מהלכימ אני בונה למענ ההבטחה הזו, הכל מתוכ שמחה אמיתית ליומ המיוחל הקרב אכ אינ יומ שאיני בוכה ומצטער על ככ." "כבוד קדושתו", פתח אחד העדימ, "כולנו כאנ, בשמימ ובארצ, ממתינימ, מצפימ, משתדלימ לקיימ הכל כרצונו ובלבד שי פיקו הזכויות לככ. מתחננימ אנו, אנא, ימתיק כבודו את הדינ, מחר בליל השימורימ ירד אפ הוד רוממותו יחד עמ שליחו, ויכריז את ההבטחה". השופט העליונ התבוננ ב ובביו, מעיניו הרכות דמעה ירדה, ניכר היה שחפצ בככ מאוד, חפצ ב יומ המשפט הזה. חפצ הוא להגיע ל יומ המיוחל, למעוזו, למנוחתו. חפצ הוא בריח הנ עימ שיגיע מביתו, בקול שירתמ הש מחה של ילדיו מידי יומ, באור הגדול שצפוי לפוצ מעירו ומבניו. בקול מת ליל שימורים השופט העליון התבונן בסובביו. מעיניו הרכות דמעה ירדה, ניכר היה שחפץ בכך מאוד, חפץ בסיום המשפט. בקול מתרונן, מנוחם ושמח ענה השופט "בקרוב בניי. בקרוב ממש" רוננ, מנוחמ ושמח ענה השופט "בקרוב בניי. בקרוב ממש". יפור קדוש זה מובא בפניכמ על פי המדרש )מובא ברש"י( המופיע ב פר שמות: "שהיה הקב"ה שומר ומצַפה לו לקיימ הבטחתו להוציאָמ מארצ מצרימ... הוא הלילה שאמר לאברהמ בלילה הזה אני גואל את בניכ". הבאתי ביראת כבוד ובחשש נקודת מבט אגדית המתארת את המ תרחש ביב שולחנו של הקב"ה. וב לבד שיעורר ויעודד אותנו הקוראימ שהיושב במרומימ מצפה לא פחות לגאולתמ של בניו. ובככ אולי לעו רר לבבות ולהמשיכ לצפות בשמחה לגאולה השלמה שלנו. • בקרוב ממש. shutterstock איור: י ע ל שב ח yaels@shvii.co.il …… …