שביעי

13.04.18 | כ"ח בניסן תשע"ח | 301 גיליון שביעי | 4 עיתון לציבור הדתי מילה שלנו המשורר נתנ אלתרמנ כתב את המילימ לשיר 'ליל חניה' על הווי לוחמימ וחיילימ לקראת קרב בימי מלחמת העצמאות. הוא עצמו היה ימימ בודדימ באותמ לילות חניה, ושוחרר על ידי יצחק שדה שחרד לשלומו. את השיר מבצעימ בתומ נערי חננ יובל, ירדנה ארזי ואפרימ שמיר על מ כ , בימימ בהמ כולמ צפו בפ טיבל הזמר בערוצ הראשונ. השיר הזה, שרבימ 1973 שחור לבנ בשנת מאיתנו מתקשימ מאוד להבינ לעומק את מילותיו ומ ריו בגלל עושרו הלשוני, מצליח להרטיט לבבות ולפרוט על נימי הנשמה. 'ליל חניה' מחבר אותי לישראליות הקשורה בעבותות למלחמות ה וערות על קיומנו בעת "בניינה של ממלכה" עוד מימי ראשית מדינת ישראל ולאותמ ניצחונות בהישרדותנו וצמיחתנו, לפעמימ, כנגד על ה יכויימ. זה שיר על רעות, על אותמ לוחמימ עזי נפש, לוחמי תש"ח, בינו ו בתותינו שבנו מדינה ואומה. מערכת שביעי נרגשת להגיש לכמ את פ הקול הישראלי של מגוונ אנשי החברה הישראלית, בגיליונ שעושה כבוד לשירה העברית. בברכת ימים טובים, הילה ניסן פרידמן 301 ' גליון מס פרשת 'תזריע מצורע' 13.04.18 כ"ח בניסן תשע"ח 24724 , עכו 6444 . כתובת: ת.ד 072-2310000 :' טל 1534-9553325 : פקס www.shvii.co.il את ר: דוא"ל מערכת: ma.shvii@shvii.co.il דוא"ל סטודיו: studio7@shvii.co.il דוא"ל פרסום: sales@shvii.co.il 050-6072869 : לפרסום הפצה: יוסי בן הדור 'מקור ראשון' b 0528908518 @gmail.com 052-8908518 רובי לוזון - 'שביעי' הוצאה לאור: הילה ניסן פרידמן עורכת: מנהל פרסום: 050-6072869 : חיים מיכאליס תמר שוק, ש. כהן, הילה כהן עיצוב: אהרל'ה ויסברג, שילה פריד, כתבים: איתי אסמן אמנון שומרון, אלי טורים ומדורים: סהר, שרון רוטר, אור רייכרט, איתמר מרילוס, שבתאי שירן, חלי בן שחר, מאיר פרייליכמן דוד תורג'מן הגהה: freepick , צילומי שער: , ויקיפדיה, קלוגר shutterstock זולטן - לע"מ למערכת שמורה הזכות לקבל או לדחות מודעות שלא עפ"י רוח העיתון. המערכת אינה אחראית לתוכן המודעות. תיעדתם אירוע, יש לכם סיפור מעניין, משהו שכדאי שכולם ידעו עליו, מידע חשוב, רוצים לברך מישהו, לאחל מזל טוב? אתם מוזמנים לשלוח לנו: ma.shvii@shvii.co.il חפשו אותנו ב- ליל חניה יאיר רוזנבלום לחן: // נתן אלתרמן מילים: ליל חניה. בקול דברים, בשחוק, בגדף בהמולת מלאכות הוא קם, הנה הנו כמו פני עיר נבנית פניו של שדה הקטל בהתפרש המחנה אשר דינו להיות שופך דם האדם ומגינו. ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים רקוע ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח בבניינה של ממלכה, ליל נדודים ניצב פרוש על היחיד והגדודים. מתוך אשמורת ראשונה, בין חוף וגבע היה נשקף פתאום מראה המלחמה כמו הווי צוען, חבור יתד וחבל בו חירותם של מסעות וחירומם בו הכלים והחוקות בעירומם. בו מליצת סיסמות הזמן, אשר לא פרק שירה צרופה בן יעסוק, חלילה לו ורק הזמר הנפוץ, שלא דבר ערך ולא שכיית חמדה הוא, יישאן במלוא צווחת צבעיו החריפים על חלילו. על אהבה הוא מדבר )בה הוא פותח( ועל חובה וקרב ועול, הכל בכל אין הוא אומר את זאת בכל דקויותיה של השירה, אבל אומר בקול גדול בלי מורך לב ובלי חשש מפני הזול. עת מלחמה גם צלם הדברים האלה היה צלמה לקול זמרת פזמון תועה עוד ימשכו המה כמו נימה מחלב נפשו של דור, גם בשדה זרועה לזכור, לא רק לרע, ימי רעה. גם זה נשלב במלחמה כל זה גם יחד כמו אבחת אביב נמסך בעם מליל ומשחרים. כל זה מתל ומגדות נחל יהיה עולה ביעף ושב נקטע בילל של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל הגיליון טעון גניזה