הנדסת מים

16 151 | מגזין המים הישראלי הנדסת מים | האקולוגית שבה יש את הפגיעה החמורה ביותר במגוון הביולוגי. לבתי הגידול הלחים יש חשיבות עצומה גם בוויסות ובמניעת שיטפונות, ולכן צמצום שטחם גורם נזקים כלכליים אדירים. נזקים גדולים נגרמו גם למערכת האקולוגית של הנהרות. בשלישמנהרותהעולם ישכיום שינויים בעוצמת הזרימה שאינם קשורים במשקעים. ברבים מהם הוטו מים בכמות גדולה לצרכי השקייה או שהוקמו בהם סכרים. הירידה במפלס מי התהום גורמת גם היא נזקים מעבר למחסור במים: שאיבת יתר של מי התהום מביאה להידוק לעומק של שכבות הקרקע, דבר הגורם לשקיעה ומערער את היציבות של מבנים ותשתיות. השקיעה הזו מתרחשת באזורים מסוימים סנטימטרים בשנה 25 בעולם בקצב של וגורמת לפגיעה ביכולת של הקרקע לאגור מים ולמנוע שיטפונות. לפי הדו“ח, בכמה ערים גדולות בעולם ובהן טהראן, קייפטאון וסאו פאולו היו , שהם Day Zero בשנים האחרונות אירועי ימים שבהם מערכת המים המוניציפלית סובלת ממצוקה כה חריפה שהיא מסכנת את היכולת לספק מים באופן סדיר. ערים התמודדו עם מצוקה זו בעזרת אספקה במכליות, קידוחבארותחדשותאו באמצעות הטלת מגבלות על חלק משימושי המים הציבוריים. הדו“ח מדגיש שאין להתייחס למצבים אלה כאל משבר שניתן לעבור ולהמשיך הלאה באותה שגרה. מדובר בסימפטום של אזורים עירוניים שבהם ניצול מקורות המים הוא מעבר ליכולת הנשיאה של מקורות אלו. הימשכות מצב זה גורמת לפשיטת רגל הידרולוגית, כהגדרת הדו“ח. הכוונה היא ל“חדלות פרעון“ מבחינת היכולת להחזיר את החוב ההידרולוגי הנדרש. מצב שכזה קיים בעיקר במזרח התיכון וצפון אפריקה. דוגמאות בולטות הם אגמים ואזורי ביצות בעיראק ובאיראן וגם גופי מים באזור ישראל, כולל ים המלח. “במצב של פשיטת רגל כמה מהנזקים לא ניתנים לתיקון באופן פיזי בסולם זמן אנושי“, נכתב. “קרקעות במאגרי מי תהום שעברו תהליכי הידוק ושקיעה לא יחזרו למה שהיו ולא ניתן לשחזר אגמים שהתייבשו. דלתות של נהרות שנעלמו לא יצוצו מחדש ומינים שנכחדו לא יחזרו לחיים. יש מצבים שאותם ניתן לתקן טכנית אבל בעלות כה גבוהה ולאורך פרקי זמן כה ארוכים, שהם לבלתי מעשיים עבור קובעי מדיניות ומתכננים“. “ניהול פשיטת רגל של משאבי מים דורש כנות, אומץ ורצון פוליטי“, אומר מחבר הדו“ח, קווה מדאני, שהחזיק בעבר בתפקיד בכיר במחלקה הסביבתית של ממשלת איראן. “אי אפשר לתקן חלק מהדברים אבל אפשר לפעול למניעת נזקים נוספים למשאבי הטבע שלנו ולכוון מוסדות וארגונים לפעול על פי מציאות הידרולוגית אחרת“. על פי הדו“ח, הוספת מתקני התפלה, הקמת סכרים גדולים יותר והפעלת טכנולוגיות המאפשרות להגיע למאגרי מי תהום שטרם נוצלו, אינם הדרך הנכונה להתמודד עם פשיטת רגל הידרולוגית, נהפוך הוא. מדובר בשיטות שמעודדות ביקוש למים ולכן הן יגרמו להחרפת המצב. ניתן להשתמש במתקני התפלה או מתקנים לטיהור שפכים לטובתשימושים חקלאיים וגם כדי לספק מי שתייה, אבל יש לעשות זאת רק במסגרת מדיניות כוללת לניהול ביקושים. מדיניות זו צריכה להתבסס על שיטות חסכוניות להשקייה, טיפול בדליפות צנרת ומניעת זיהומים המאיימים על מקורות מים נוספים. במקביל, כך לפי הדו“ח, ישלחזק אתעמידות משאבי הטבע הקיימים באמצעות ניהול מבוקר של שאיבה ושימור שטחי בתי גידול לחים כאזורים המספקים פתרונות טבעיים לבעיות של הצפות ושיטפונות. הדו“ח, בכמה ערים גדולות בעולם ובהן טהראן, קייפטאון וסאו פאולו היו בשנים האחרונות , שהם Day Zero אירועי ימים שבהם מערכת המים המוניציפלית סובלת ממצוקה כה חריפה שהיא מסכנת את היכולת לספק מים באופן סדיר קרקע שנשחקה בקווינסלנד, אוסטרליה, בגלל עלייה ברמת המליחות Willem van Aken / © CSIRO Land and Water צילום: