הנדסת מים

30 148 | מגזין המים הישראלי הנדסת מים | כנס איכות מים והתפלה: טכנולוגיה, קחו לדוגמה את המחסור במגנזיום במי השקיה בשימוש חוזר – דאגה הכוללת את הצמח, הקרקע ובריאות האדם. אם מים מותפלים נצרכים ישירות ללא ערבוב מתאים או רה-מינרליזציה, הם עלולים למצות מינרלים חיוניים מהגוף. הדבר מחייב שינוי פרדיגמה, החל מהסרה יחידנית של מרכיבים, ועד להוספתם הפוטנציאלית בחזרה למי המוצר המטוהרים, גישה שונה באופן מהותי לוויסות איכות המים. מוצע להשתמש במסגרת רגולציה כמנוע: רגולטורית רב-ממדית, מבוססת סיכונים, המשתמשת בחישובים מתקדמים, כדי להתקדם מעבר לתקנים בינאריים ולטפח ניהול משאבי מים בר-קיימא בקנה מידה רחב. רגולציה מתואמת היא קריטית לקידום משק המים ולהבטחת משאבי מים באיכות גבוהה כהתפלה. תעשיית המים - ניהול הוליסטי כמכפיל כוח: הכוללת תכנון, ייצור, מחקר ופיתוח - היא מרכיב מפתח במסגרת ניהול מים הוליסטי. שילוב מתואם כראוי של מקורות מים מגוונים עם שימושי קצה מגוונים יכול לשמש כמכפיל כוח, לקדם שימור אקולוגי וניצול משאבים בר-קיימא. אנשי אקדמיה יכולים הצורך בעקרונות מנחים: להציע עקרונות ליבה לוויסות איכות המים. לאחר קביעתם, עקרונות אלה יכולים לשמשבסיס לפיתוח מסגרות רגולטוריות ספציפיות וניתנות להתאמה. השאלה מדוע התמודדותעםאינרציה מערכתית: גישות משולבות יותר של “טיפול בהתאם לשימוש“, לא אומצו באופן נרחב היא קריטית. סיבה עיקרית עשויה להיות שמבני השירות הנוכחיים הוקמו לפני מאה שנה כדי לטפל בבעיות שונות מהותית, ונדרשת חשיבה חדשנית משמעותית. מחסור במגנזיום במים PFAS מותפלים וזיהום בבארות מי שתייה: הנטל הבריאותי והכלכלי מאיה שדה, אור סימן טוב, לביב שאמי, אלכס ויינרב, היוזמה למחקר ומדיניות סביבה ובריאות, מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל רקע ישראל מתמודדתעם אתגרים ייחודיים בתחום אספקת מי שתייה איכותיים, הנובעים מהצורך לאזן בין הישענות שונים כגון מים מליחים שבהם בד“כ תכולה גבוהה של היסודות החסרים. אלא שהמים המעורבבים מכילים גם ריכוזי נתרן כלורי גבוהים יותר מהמים המותפלים. אחרי ערבוב סוגי המים, גדל נפח המים הראוי להשקיה. בניסויים שבוצעו על ידינו לא נמצא יתרון בערבוב סוגי מים כאשר נלקחים בחשבון כל המרכיבים כולל שטיפה להרחקת המלחים העודפים וזהום הסביבה. רגולציה הוליסטית: התפלת מים – “רוכב בודד“ – השתלבי! אבנר עדין, המחלקה למדעי הקרקע והמים, הפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה, האוניברסיטה העברית, רחובות נהלי ניהול מים נוכחיים, המיושמים על פני מגוון מקורות, החל ממים קונבנציונליים (מיובאים, תהום, ממוחזרים, מותפלים) ועד לא קונבנציונליים (למשל, מי גשמים, מים אטמוספריים), לרוב חסרים אינטגרציה הוליסטית. פיצול זה מוביל לתקני איכות מים לא עקביים, כפי שנראה בדרישות מחמירות יותר לשימוש חוזר למטרות לשתייה בהשוואה למים עליים המושפעים משפכים. קונספט הניהול ההוליסטי, המכונה גם “מים ) שואף ליצור הרמוניה בניהול, ONE WATER אחד“ ( אך יישומו המעשי נותר אתגר. הרצאה זאת בוחנת את הצורך בשינוי פרדיגמה לעבר סטנדרטיזציה של איכות מים מבוססת שימוש, תוך התחשבות בכדאיות כלכלית, בריאות הציבור, צרכים אקולוגיים והקונספט החדשני של “הרכבת מים לאחור“ על ידי הוספת מרכיבים חיוניים למים מטוהרים מאוד.