הנדסת מים

17 אגורות למ“ק. לכן, החקלאים לשיטתם עושים טובה למדינה שהם לוקחים ממנה את הקולחין, ואי לכך הם צריכים לקבל אותם במחיר אפס. מבחינת המדינה, השימוש בקולחין לחקלאות הוא מדיניות שכולם מרוויחים ממנה. החקלאים עוזרים למדינה להיפטר מהמטרד של הקולחין (אחרת, כאמור, היה אגורות למ“ק כדי 40 צריך להשקיע עוד להיפטר ממנו), ובמקביל חוסכים כמובן השקעה יקרה בהקמת מתקני התפלה לייצור מים שפירים. החקלאים מצדם נהנים מאספקה שוטפת ואמינה של מים, בלי חשש מבצורות. לפיכך, המדינה רוצה לעודד את השימוש בקולחין בחקלאות, על חשבון מים שפירים. לשם כך היא אמורה הייתה להוזיל את מחיר הקולחין לחקלאות, אפילו להורידו לאפס. בפועל, כבר כיום החקלאים מקבלים את הקולחין הרגילים באפס, בשער מפעל טיהור השופכין (מט“ש). אלא שמשם הם צריכים להוליך את הקולחין בעצמם לשדות שלהם, על חשבונם, והעלות המשוערתשל ההולכה שקל למ“ק. 1.2–1.1 הזו היא לכן, הוויכוח לא היה על מחיר מי קולחין רגילים, אלא על הקצפת של מי הקולחין בישראל: מי השפד“ן. אלו מסופקים על ידי מקורות, ואיכותם היא גבוהה בהרבה מזו של מי קולחין רגילים, כך שישמגוון רחב יותר של גידולים שניתן להשקות באמצעותם. עלות שקלים למ“ק. 1.43 מי השפד“ן כיום היא בכל מקרה, הורדתמחיר השפד“ן לאפס היא מדיניות רעה. ראשית, אין מספיק מי שפד“ן לכולם, וזה יוצר אי-שוויון בין החקלאים. שנית, הדבר היה מעודד שימוש בזבזני במי השפד“ן, שכאמור אין מספיק מהם. השפד“ן נמצא לקראת תנופת פיתוח של מיליארד שקל. התנופה הזו כוללת את 3.5 שיפור איכות המים כך שניתן יהיה להשקות בהם ללא כל הגבלה, וכוללת גם יצירתמוביל ארצי של מי שפד“ן וקולחין שאינם מנוצלים ממרכז הארץ (עקב עודף של קולחין), לגבול המזרחי (שם אין מספיק). בנוסף, תוכנית האב לקולחין כוללת מאגרים למי קולחין כדי לווסת את העודפים של החורף עם החוסרים של הקיץ. מישהו צריך לשלם מיליארד השקלים האלה — אבל מי? 3.5 את “המזהם משלם“ הוויכוחהעיקרי בוועדתהכלכלה נגע לחלוקת העלות בין הצרכן החקלאי לצרכן הביתי, מאחר שמשק המים והביוב מתנהל כמשק בכל מקרה, הורדת מחיר השפד“ן לאפס היא מדיניות רעה. ראשית, אין מספיק מי שפד“ן לכולם, וזה יוצר אי-שוויון בין החקלאים. שנית, הדבר היה מעודד שימוש בזבזני במי השפד“ן, שכאמור אין מספיק מהם סגור, כלומר מממן את עצמו, ללא מעורבות של תקציב המדינה. מודל המשק הסגור נולד לפני עשור וחצי כלקח מההידרדרות הקשה של משקי המים והביוב בישראל, וההכרה בכך שבסדרי העדיפויות הלאומיים — השקעה בביוב תמיד תהיה בתחתית. לכן הסתמכות על תקציב המדינה תוביל בהכרח לחוסר השקעה, ולמחסור במי קולחין ובמים שפירים. ואכן, מאז שמשק המים נהפך לסגור, והוא מממן את ההשקעות שלו בעצמו על סמך תעריפי מים וביוב שמייצגים את העלות הכלכלית המלאה — היקף ההשקעות בו קפץ פלאים, והוא נהפך לאחד ממשקי המים המתקדמים בעולם. מאחרשעקרון המשקהסגורהוכיחאתעצמו מעל ומעבר למשוער, המטרה העיקריתשל הקרב שניהלו רשות המים ומשרד האוצר מול החקלאים בוועדת הכלכלה היה חלילה לא לפרוץ אותו. המשמעות לפיכך, היאשכל הוזלה במחיר המים לחקלאים, צריכה להיות מושתתת על הצרכן הביתי. בדיונים הארוכים בוועדה נקבע העקרון של “המזהם משלם“. משמע, הצרכן הביתי ישלם את עלות טיהור הביוב שלו עד לרמת אגורות 40– ההזרמה לנחל — העלאה של כ בתעריף המים לצרכן הביתי. מנגד, כל מה שמעבר לכך — כלומר, כל העלות הנוספת של טיהור מי השפד“ן לרמה שמתאימה לכל הגידולים, הקמת המוביל הארצי למי קולחין והקמת מאגרי מי הקולחין — ייפול על החקלאים. משמעות הדבר היאשהחקלאים היו אמורים מיליארד 3.5 לשאת ברוב העלות, בסך שקל. בפועל, התקבלה פשרה שלפיה צריכת מים לחקלאות במלמ“ק * נתונים רשות המים