"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 81 | ספטמבר 2026 | תשרי תשפ"ז

יש אנשים שרצים כדי לרדת במשקל. יש שרצים כדי לשפר כושר. יש שרצים כדי לנקות את הראש. אני התחלתי לרוץ כדי למצוא את עצמי. לא הייתי ילדה שגדלה על מסלולי אתלטיקה ולא חלמתי להיות מרתוניסטית. למעשה תיעבתי כל סוג של ספורט . כמו הרבה דברים 30 עד גיל משמעותיים בחיים, גם הריצה נכנסה אל חיי בשקט. צעד אחד הוביל לעוד צעד, קילומטר אחד לעוד קילומטר, עד שבלי ששמתי לב היא הפכה לחלק בלתי נפרד ממני. היא הפכה לשפה שלי. למקום שבו אני חושבת, מתמודדת, מקבלת החלטות ובעיקר – נושמת. הריצה לימדה אותי שהגוף מסוגל להרבה יותר ממה שהראש מאמין. בהתחלה חלמתי רק לסיים חמישה קילומטרים בלי לעצור. אחר כך הגיעו עשרה, חמישה עשר ומשם הדרך לחצי מרתון הייתה קצרה. חצי המרתון נראה לי אז כמו פסגת העולם - ואז הגיע המרתון. חצי המרתון נראה לי אז כמו פסגת העולם. קילומטרים של התמדה, 21.1 משמעת ואמונה. הדרך לשם הייתה רצופה באימונים מוקדמים, בשעות שבהן רוב העולם עוד ישן, בהתמודדות עם עייפות, כאבים, ספקות וימים שבהם הכול הרגיש קשה. אבל בכל פעם שחציתי קו סיום, נולד בי חלום חדש. אם הצלחתי להגיע לכאן... אולי אני יכולה להגיע רחוק יותר? ואז הגיע המרתון. קילומטרים שנועדו לעזור 42.195 לי להתאבל על פטירתו של אבי. למצוא את עצמי מחדש. מדובר במרחק שמלמד ענווה. מרחק שמפרק אותך כל מקבלי האותות 2026 ספטמבר | תשרי תשפ״ז 61