"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 81 | ספטמבר 2026 | תשרי תשפ"ז

הכול התחיל במקרה – ביום העצמאות בדיזנגוף דבורה, אני מאוד שמח ומתרגש לפגוש אותך עכשיו, כמעט ארבעה חודשים לאחר פטירתו הפתאומית והכואבת של מומו, בעלך. ברשותך, בואי נתחיל מההתחלה. איך הכרתם? זה היה ממש במקרה, ואני כל כך שמחה שזה קרה. הייתי בת שנה, גרה 17־ הזקונים במשפחה. אחותי לילי, שגדולה ממני ב בהרצליה והייתה בשבילי ממש כמו אמא. היא הציעה שאבוא לגור אצלה, עם האחיינים שלי. היה אצלם בית שמח מאוד. יום אחד, ביום העצמאות, כולם נסעו לתל אביב למסיבה. ביקשנו רשות מאחותי ונסענו. דיזנגוף היה הומה בחוגגים. ואז מומו, שהיה עם חבר שלו במיניבוס, נעצר לידי ואמר: "אפשר להכיר אותך? יש לך טלפון?" נתתי לו את הטלפון הביתי של אחותי. לא חשבתי שהוא ייקח את זה ברצינות. אבל למחרת הוא התקשר: "זה אני, מומו, שהכרתי אותך אתמול בדיזנגוף. נוכל להתראות?" . הייתי ילדה של בית, והייתי צריכה להסביר 16 הייתי בת לאחותי שאני מכירה בחור שרוצה לפגוש אותי. אמרתי לה, והיא אמרה: "אין בעיה, אבל הוא צריך להגיע לכאן, שאני אראה אותו". במשך שבועיים הוא התקשר ואני אמרתי לו שזה עדיין מוקדם. בסוף הוא הגיע, ואחותי הייתה הראשונה שפגשה אותו. "אני באתי לבקש את ידה של בתך" אחרי שזה הפך לרציני, מומו אמר לי: "דבורה, אני נוסע היום לאבא שלך לבד". הסברתי לו איפה נמצא דוכן הבורקס והממתקים של אבא שלי ברחוב יפו בירושלים. הוא נסע לשם עם המיניבוס הלבן שלו. אבא שלי חשב שהגיעה אספקה ואמר לו: "הבאת לי היום את הבורקס באיחור". ומומו ענה: "אני לא האיש של הבורקס, אני באתי לבקש את ידה של בתך". איזה אומץ... ממש. אבא שלי אמר לו: "בתי, לא מציעים ברחוב. אתה תגיע אלינו בערב, כמו שצריך, עם דבורה, ותבקש אותה בכבוד". וכך היה. מומו סיפר לי אחר כך שאבא שלי הפתיע אותו, אבל שהוא מאוד אהב אותו. בפגישה השנייה איתו הוא שאל אותי: "את לא רואה את המקלות?" הוא התכוון לקביים. אני בכלל לא הבחנתי בהם. תמיד דיברתי עם מומו כשהוא יושב בתוך האוטו, והקביים היו בצד. הייתי נערה צעירה וראיתי גבר חסון, יפה, עם פלג גוף עליון בריא. לא הבחנתי ברגליים. ואז הוא סיפר לי הכול: שהוא חלה בפוליו בילדות, בתקופה שבה עדיין לא היה חיסון, אושפז במוסדות ובאיכילוב, ובהמשך למד במוסד אברהמס. איך הייתה הפגישה עם ההורים שלך? הייתי במתח גדול. כל הדרך הלב שלי דפק. שאלתי את עצמי איך ההורים יקבלו אותו. אמרתי למומו: "תקשיב טוב. אם ההורים שלי יתנגדו, אני בכל מצב לא מוותרת עליך". לשמחתי, אבא שלי קיבל אותו בזרועות פתוחות. מומו היה אדם כובש. ישבנו יחד באותו ערב, ותוך זמן קצר הכול התקדם. בערך חצי שנה לאחר מכן התחתנו. התחתנתי , ובאותה שנה גם ילדתי את קרן, הבכורה שלנו. 1975 בשנת "בשבילי הוא היה גיבור, לוחם ואדם מיוחד" ובמרוצת השנים, כשהתבגרתם והמוגבלות אולי הקשתה יותר על החיים, זה לא נעשה קשה יותר? 2026 ספטמבר | תשרי תשפ״ז 33