"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 81 | ספטמבר 2026 | תשרי תשפ"ז

עובד יחזקאל* | דעה אישית הבחירות הקרובות והקמתה של ממשלה חדשה הן הזדמנות יוצאת מן הכלל לעשות קפיצת מדרגה באחד התחומים שבהם ישראל כבר עשתה דרך ארוכה – אך עדיין רחוקה ממיצוי הפוטנציאל: שילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה. כדאי להתחיל דווקא מהדרך שעברנו כחברה. לפני כמה עשרות שנים השפה שבה דיברנו על אנשים עם מוגבלות כללה ביטויים שהיום נשמעים לנו, בצדק, מבזים ובלתי מתקבלים על הדעת. אבל השינוי לא היה רק סמנטי. עברנו בהדרגה מתפיסה הרואה באדם ובמגבלתו את “הבעיה”, לתפיסה אחרת: האדם הוא אדם, ולחברה, למקום העבודה ולסביבה יש אחריות להסיר חסמים ולאפשר לו לממש את יכולותיו. אני סבור שאנחנו מתקרבים היום למדרגה נוספת. אולי הגיע הזמן להבין שהגבול שאנחנו מותחים בין “אנשים עם מוגבלות” לבין כל היתר אינו חד כפי שחשבנו. אין אדם מושלם. יש מי שהמוגבלות שלו נראית לעין ומוכרת על ידי המדינה, ויש מי שמתמודד עם מגבלה פיזית, חושית, נפשית או קוגניטיבית שאינה נראית. ארגון הבריאות העולמי מתאר מוגבלות כחלק מהחוויה האנושית ומדגיש שכמעט כל אדם יחווה במהלך חייו מגבלה זמנית או קבועה. מכאן נובע שינוי גדול בשאלה שאנחנו שואלים. במקום לשאול “מה האדם הזה אינו מסוגל לעשות?”, עלינו לשאול: מה הוא מסוגל לעשות, ומה אנחנו צריכים לשנות כדי שיוכל לעשות זאת? אבל זה אינו רק דיון ערכי. זה גם דיון כלכלי. לפי נתוני הלמ”ס, בישראל חיים יותר ממיליון (!) אנשים המוגדרים כאנשים עם מוגבלות. (למ"ס) נתוני התעסוקה מצביעים לאורך השנים על פער משמעותי מאוד בינם לבין אנשים ללא מוגבלות. שיעור התעסוקה של אנשים עם מוגבלות OECD במדינות ה- ) זוהי OECD נמוך משמעותית ביחס לשאר האוכלוסייה ( זהו הון אנושי שאיננו ממומש. לא רק החמצה חברתית. ובישראל של השנים הקרובות, לטיעון הזה יש חשיבות מיוחדת. המשק זקוק למנועי צמיחה חדשים ולהרחבת 147־ היו במשק כ 2025 היצע העובדים. ברבעון השלישי של אלף משרות פנויות בממוצע בחודש; ובמקצועות מיומנים בתעשייה ובבנייה מספר דורשי העבודה אף היה נמוך ממספר .)Central Bureau of Statistics( המשרות הפנויות לצמצם לכן אני מציע שהממשלה הבאה תאמץ יעד לאומי: לפחות בשליש, בתוך חמש שנים, את פער התעסוקה בין אנשים עם מוגבלות לבין יתר האוכלוסייה, ולכוון לתוספת אלף אנשים עם מוגבלות במעגל העבודה. 100–50 של המשמעות הכלכלית יכולה להיות דרמטית. בחישוב המחשה שמרני – ולא כתחזית – אם עובד חדש שנכנס למעגל העבודה יתרום בממוצע רק כמחצית מהתוצר הממוצע למועסק אלף עובדים עשויה להיות שקולה לסדר 50 במשק, תוספת של אלף עובדים 100 ; מיליארד שקל תוצר בשנה 10־ גודל של כ מיליארד שקל. לכך יש להוסיף הכנסות ממסים, ירידה 20־ לכ אפשרית בתשלומי העברה והשפעות עקיפות על בני משפחה ומטפלים שיכולים אף הם להגדיל את השתתפותם בעבודה. כדי להגיע לשם לא מספיקה עוד תוכנית ממשלתית קטנה. נדרשת תוכנית לאומית לתעסוקת אנשים עם מוגבלות הכשרות מקצועיות וטכנולוגיות; מימון פשוט : כמנוע צמיחה ומהיר להתאמות במקום העבודה; תמריצים לעסקים קטנים ובינוניים; רכש ממשלתי המתגמל מעסיקים משלבים; מעבר רחב ככל האפשר ממסגרות מוגנות לשוק החופשי; ושיתוף פעולה אסטרטגי עם המעסיקים, התאחדות התעשיינים, ההייטק, המסחר והמגזר הציבורי. וצריך לשנות גם את המדד. לא להסתפק בשאלה כמה מעסיקים “עמדו במכסה”, אלא למדוד כמה אנשים נכנסו לעבודה, מה השכר שלהם, כמה מהם התקדמו וכמה נשארו מדגיש בדיוק את הצורך OECD בעבודה לאורך זמן. ה- לעבור ממדיניות המתערבת רק לאחר שאדם נפלט מעבודה למדיניות של מניעה, התאמות, שימור בתעסוקה והתערבות .) OECD מוקדמת ( מחסד לזכות, זהו בעיניי השלב הבא במסע שעברנו כחברה: מזכות לשילוב, ומשילוב להבנה שאנחנו לא עושים טובה לאנשים עם מוגבלות כאשר אנחנו מאפשרים להם לעבוד. אנחנו עושים בעיקר לעצמנו. הממשלה הבאה יכולה להפוך תפיסת עולם אנושית למדיניות כלכלית. ובתקופה שבה ישראל זקוקה לצמיחה, לפריון ולעוד עובדים – קשה לחשוב על מנוע צמיחה נכון, אנושי וצודק יותר. *הכותב כיהן בעבר כמזכיר הממשלה, מכהן כיום יו"ר תארא מחקר ואסטרטגיה ויו"ר המרכז האקדמי לוינסקי וינגייט. האתגר הלאומי: אלף 50-100 תוספת של אנשים עם מוגבלות למעגל העבודה בישראל 2026 ספטמבר | תשרי תשפ״ז 29