"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 79 | אפריל 2026 | ניסן תשפ"ו

יש משברים שאינם מגיעים לכותרות. אין בהם אירוע דרמטי אחד שמטלטל את המדינה. הם מתרחשים בשקט – שחיקה יומיומית, עייפות מצטברת, בדידות, תחושת כישלון ובושה. לעיתים זו קריסה פנימית איטית, כזו שאינה נראית לעין, עד לרגע שבו כבר קשה מאוד לעצור אותה. בישראל של השנים האחרונות, תחת עומסים ביטחוניים, כלכליים וחברתיים חסרי תקדים, גברים רבים מתמודדים עם מצוקה עמוקה. חלקם לוחמים ומשרתי מילואים, חלקם מפרנסים ש נ שח ק ו , א ח ר י ם מתמודדים עם פירוק התא המשפחתי או עם אובדן תעסוקתי. אך בשיח הציבורי – הם כמעט ואינם קיימים. גברים מוזכרים לרוב רק כאשר המשבר שלהם מתפרץ: אלימות, פגיעה עצמית, התמוטטות כלכלית. חברה אחראית אינה יכולה להסתפק בתגובה לאירועי קצה. עליה לשאול: מה קורה רגע לפני? מה קורה בשלב השקט, שבו ניתן עדיין להתערב, לתמוך, לכוון? מה קורה עם הגבר שעובר גירושין מורכבים ומוצא את עצמו נאבק על קשר עם ילדיו? עם מי שאיבד את מקום עבודתו ומרגיש שאיבד גם את זהותו? עם מי שנושא דיכאון סמוי או חרדה שאינה מדוברת כי “לא נעים” או “לא מתאים” להודות בכך? האם כחברה יצרנו עבורו לגיטימציה לפנות לעזרה – או תבנית נוקשה שמצפה ממנו להמשיך לתפקד, לשתוק ולהחזיק מעמד בכל מחיר? שוויון מגדרי כולל גם הכרה בצרכים של גברים השיח על שוויון מגדרי בישראל התפתח באופן משמעותי בעשורים האחרונים – ובצדק. אך שוויון אמיתי אינו יכול להיות חד־כיווני. הוא מחייב הסתכלות רחבה המכירה גם בצרכים הייחודיים של גברים, במיוחד ברגעי משבר. גברים רבים אינם פונים לסיוע לא משום שהם חזקים יותר, אלא משום שהמערכת אינה מותאמת להם. שירותים חברתיים וטיפוליים נבנו לאורך שנים מתוך תפיסות מקצועיות חשובות, אך לעיתים כאלה שאינן מדברות בשפה שמצליחה להגיע לגבר המצוי במשבר. חוויית הגבריות במצוקה מלווה לא פעם בתחושת אחריות כבדה – לפרנסה, ליציבות, למשפחה. לצידה מתקיימים הגיע הזמן לראות גם גברים במשבר הזכות לבחור! מאת: תמר שירי* תמר שירי 2026 אפריל | ניסן תשפ״ו 78