"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 79 | אפריל 2026 | ניסן תשפ"ו

המטרייה, ללא הבד. "ידענו לצחוק על הכול," היא מחייכת בזכרה את האירועים הללו. כשהאור כבה שוב אבל הסיפור שלהם לא הסתיים באושר. באחד הטיולים יוסי חלה והתמוטט. דואדי טיפלה בו והזעיקה אמבולנס. הוא אושפז בבית חולים בספרד במצב קשה. לאחר כמה ימים התעורר, והוטס לישראל באמבולנס אווירי — אך בבית החולים בארץ נדבק בחיידק ונפטר. דואדי שותקת רגע כשהיא מספרת זאת. "הרגשתי שאני מתעוורת מחדש," היא אומרת בשקט. "כאילו לקחו לי שוב את האור." לצמוח מתוך המשבר אבל גם מתוך המשבר הזה צמחה דרך חדשה. אחותה סיפרה לה על עמותת "אתגרים", ושם מצאה קהילה של מתנדבים שהובילו אותה מחדש אל הטבע ואל הספורט. "הם לימדו אותי לראות דרך הרגליים," היא אומרת. אם בעבר ישבה שנים בבית — עכשיו יצאה החוצה. למסלולים, להרים, לאתגרים. דווקא שם, בטבע ובתנועה, גילתה מחדש את הכוחות שלה. המסר לאנשים עם מוגבלות עם השנים הבינה דואדי שהסיפור שלה אינו רק סיפור אישי. הוא גם מסר. במיוחד עבור אנשים שמתמודדים עם מוגבלות או עם אובדן. היא גם החלה להרצות אודות סיפור חייה המיוחד, מרגש ומלא השראה וחוזק נפשי ואף פיזי. והיא מסכמת את הרעיון במשפט שאימצה לעצמה לאורך השנים: "הבלתי אפשרי אפשרי," היא אומרת" אבל הכול תלוי ברצון." לדבריה, הדבר החשוב ביותר הוא לא לעצור" גם אם אתה לא יודע בדיוק לאן ללכת — תמשיך לזוז. אם תפנה שמאלה וטעית, תלמד מזה. בפעם הבאה תפנה ימינה." היא משתמשת בדימוי פשוט כדי להסביר את תפיסת החיים שלה. "מהפחד שלך תבנה גשר. מהנפילה שלך תעשה צעד קדימה." לדבריה, אנשים רבים מגלים דווקא מתוך המשבר כוחות שלא ידעו שיש להם. "יש בתוך כל אדם עוצמות שהוא אפילו לא מודע להן," היא אומרת "רק לפעמים צריך משבר כדי לגלות אותן." המסר לפצועי מלחמה המסר הזה מקבל משמעות מיוחדת בשנים האחרונות, כאשר אלפי ישראלים מתמודדים עם פציעות קשות בעקבות המלחמה. לדואדי יש גם עבורם מילים. "אנשים חושבים שהחיים נגמרים אחרי פציעה או נכות," היא אומרת. "אבל לפעמים דווקא שם מתחילים חיים חדשים." עם זאת, היא מדגישה שוב שאין קיצורי דרך. "צריך לעבור את האבל. אי אפשר להגיד לבן אדם: קום ותתגבר. זה תהליך." אבל אחרי שעוברים אותו, היא אומרת, משהו משתנה. "יש אנשים שיוצאים מהמשבר חזקים יותר. חלק הופכים למרצים, חלק למטפלים, חלק נותנים השראה לאחרים." החלומות של היום את חלומה בצעירותה להיות בלהקה צבאית היא לא הגשימה. אבל היא מעולם לא הפסיקה לחלום. "עם השנים החלומות פשוט השתנו," היא אומרת. רק לאחרונה חוותה רגע שהזכיר לה עד כמה החלום לראות עדיין חי בתוכה. "לילה אחד פתאום ראיתי את עצמי," היא מספרת "ידעתי שאני לא רואה, אבל בחלום ראיתי. נבהלתי וצעקתי: 'אני רואה'." כשהתעוררה הבינה שזה היה רק חלום. "והתעצבתי"... היום, החלום הגדול שלה הוא פשוט יותר, אולי, "שימצאו שבב שיושתל בעיניים שלי," היא אומרת. "אני רוצה לראות את הנכדים והנינים שלי. לשלוף ספר מהמדף ולקרוא." עד אז, היא ממשיכה לראות את העולם בדרך שלה. דרך הידיים. דרך הלב. ובעיקר דרך הבחירה להמשיך קדימה. "אני תמיד אומרת," היא מסכמת, "יש אנשים שקמים בבוקר — ויש כאלה שהבוקר קם אליהם. השאלה היא באיזה צד אתה בוחר להיות." דינה דואדי לא נתנה לעיוורון לעצור אותה... בעלי/ות עסקים, תנגישו את עסקיכם ותרגישו אותנו בגידול בהכנסות בקופה! 2026 אפריל | ניסן תשפ״ו 52