"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 79 | אפריל 2026 | ניסן תשפ"ו

העם במיוחד מכס יו"ר נכי צה"ל, אלה ששילמו מחיר יקר בגופם ממש על קיומה של המדינה? השאת המשואה הייתה זכות גדולה ומרגשת. דווקא מהמקום הזה, חשוב בעיניי לשמור על מה שמחבר בינינו כחברה, במיוחד בתקופות מורכבות. מי שנפצע עבור המדינה, עשה זאת למען כלל האוכלוסייה. שכבתי במארבים בלבנון בלילות קרים ונכנסתי לסמטאות עזה עם צוות שכלל אנשים מכל המגזרים וכל קשת הדעות הפוליטיות. חיינו יחד, נלחמנו יחד וידענו לגשר בינינו על כל המחלוקות !!! אני מצפה לראות אותנו לומדים לחיות יחד כעם מאוחד. לחבק את השונה שבינינו - אני יודע שזה נשמע כמו עוד סיסמא, אבל אני חי לפי הקוד הזה. אתה גם קיבלת תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת רייכמן גם כבוד, וזאת על שום מה? זה היה כבוד גדול עבורי ומרגש במיוחד, שנה הייתי שם סטודנט מן 30 כי לפני המניין ועקרונות הממסד הזה של אחריות חברתית עמוקה חקוקים בי. ההישג הזה הוא הכרה בפעילותי הציבורית רבת השנים למען פצועות ופצועי צה"ל, על פי הקוד החברתי העמוק של רייכמן ואני רואה בו גם הוקרה לציבור שלם של אנשים שמתמודדים עם אתגרים לא פשוטים. זו גם תזכורת לחשיבות השיקום והערבות ההדדית. הוקרה אמיתית מחייבת גם אחריות להמשך הדרך. האם יש גם ביקורת שאתה שומע מתוך ציבור הנכים כלפי הארגון עצמו? ואם כן, איך אתה מתמודד איתה? אלף בתי אב תחת 85 כאשר יש הארגון, בוודאי שתהיה גם ביקורת ואפילו בצדק, זה טבעי ואף חשוב. אנחנו קשובים, לומדים ומשתפרים. ביקורת היא חלק בלתי נפרד מניהול אחראי. אני הראשון לומר שיש לנו עוד הרבה עבודה לטובת נכות ונכי צה"ל. נשמח לשמוע מהו סדר היום שלך? זה תפקיד פול טיים? איך זה מתכתב עם חיי המשפחה האישיים שלך? זה תפקיד שדורש מחויבות מלאה, יומיומית. לעיתים גם בלילות, סופי שבוע וחגים. לצד האחריות הציבורית, חשוב לי לשמור גם על איזון ומשפחה. בזה אני נכשל. מזלי שיש לי אישה מדהימה וילדים מהממים שיודעים להכיל את המחיר שהתפקיד שלי דורש. הם מבינים את חשיבות השליחות הציבורית שלי. הם הסלע האיתן בחיי ובזכותם יש לי יציבות משפחתית. הם הסיבה העיקרית שהגעתי לאן שהגעתי בחיי. אני משתדל להישאר מחובר לאנשים ולמציאות, ולשמור גם על רגעים של שקט ופרספקטיבה. בסוף, מאחורי כל תפקיד, יש אדם כמו כולם. ועוד משהו אישי, שתף אותנו באירוע או תחביב, עיסוק מעניין שאתה עוסק בו ואינו מוכר לציבור... אולי ספר שאתה כותב... אני משתדל להישאר מחובר לאנשים ולמציאות, ולשמור גם על רגעים של שקט ופרספקטיבה. בסוף, מאחורי כל תפקיד, יש אדם כמו כולם. לצערי, אין לי כשרון ספרותי. עסקתי בעבר הרבה בספורט והייתי קורא הרבה חומרים שקשורים לעולם הרכב. היום הרבה פחות. מתבגרים כנראה ומתפתחים לכוונים אחרים. מאמין שכאשר אסיים את הקדנציה שלי, אמצא זמן לדברים אחרים. וממש לסיום, איזה מסר היית רוצה להעביר לציבור בישראל—ובמיוחד ללוחמים הצעירים של היום? לציבור בישראל אומר - האחריות שלנו כחברה לא מסתיימת ברגע הפציעה. שיקום הוא תהליך ארוך שמחייב ליווי, הבנה ומחויבות מתמשכת כלפי אלו שנתנו מגופם ומנשמתם למען המדינה ואזרחיה. ולכל מי שמתמודד, חשוב לי לומר: הפציעה היא לא מה שתגדיר אתכם, אלא מה שתעשו מעתה ואילך. תודה רבה על התייחסותך מאחל לך הצלחה בהמשך וברכת עצמאות שמח לך, למשפחתך ולכל נכי צה"ל ובני ביתם. "הפציעה היא לא מה שתגדיר אתכם, אלא מה שתעשו מעתה ואילך..." מחזקים את הקשר הבין-דורי נכדים ונכדות, האם עצרתם היום לשאול לשלומם של סבא וסבתא? הקשר הבין-דורי הוא עוגן חברתי ורגשי חשוב והוא מתחיל בצעד קטן של אכפתיות. 2026 אפריל | ניסן תשפ״ו 36